יומן מסע

אני תמיד אומרת שאני בחורה פשוטה.

תביא לי יחס וסקס ,תביא לי תשומת לב ובדסמ-  וטוב לי. הרבה בדסמ.

כמה פשוט לעשות אותי מאושרת.

אני לא אומרת מה קורה לי כשאני ללא.

ואפילו כשהסיבה היא הכי הגיונית ונכונה בעולם,

אני קמלה.

משהו בי נכבה לחלוטין, ואני מוותרת.

אני מרימה ידיים מהמשימות הפשוטות ביותר של החיים ואין בי שמחת חיים.

זה דפוק, נכון?

אבל זה המצב.

כמה שזה פשוט לעשות אותי מאושרת, ככה זה גם פשוט עבורי לשקוע.

להתכנס לתוך הבדידות הפנימית שלי,

בפיג'מה שראתה ימים טובים,

מול המסך.

ולהעלם מהעולם.

ואף אחד לא אשם פה,

זה ממש ממש ממש לא פוסט מאשים.

יותר פוסט מבכה 

את החולשה שאני,

ואת האי יכולת שלי להתגבר עליה.

אומרים שכשמישהו צריך להגיד שהוא "חזק" אז כמה הוא כבר חזק? 

אבל כשמישהו אומר שהוא חלש, מה זה עושה אותו?

אני חלשה.