יומן מסע

מתעוררת מתוך עייפות מהולת רוגע אחר. 

מלא זמן עבר מאז שהתקשתי לשבת, ברמה כזו, שאת האפטר קר עשינו כשאני נשענת עליו בעודי על הצד. פשוט כי על התחת היה אי אפשר.

רצועות העור של השוט, מרוב ריבוי ההצלפות, פצעו את שכבת העור הראשונה והגירו פלסמה.
הרגשתי חום מתפשט בגופי.
חום כזה שרק בדסמ טוב ונכון יכול לתת לי.

שכחתי גם מה זה בדסמ נטול סקס. כשריכוז שלי הוא בלהכיל, והריכוז שלו הוא בהלעניק.
כמה פשוט שזה.

שכחתי מה זה לצחוק מתוך הכאב, ומפאניקה בפני המכה העונדת להגיע.

שכחתי מה זה לשחרר באופו הזה. ואיך זה מרגיש חיבוק כזה, בכזו רמה של כאב.

וקושי כזה.

תודה שהזכרת לי.