יומן מסע

תן לי לספר לך מה אני רואה.

תרשה לעצמך להביט עליך מהעיניים שלי.

תאמין. כי מה שאני רואה, אני רואה לא כי הנני עיוורת. ולא כי ליד הניק שלי כתוב  "נשלטת".

אלא כי אני רואה אותך.

אני רואה את כל הטוב שחבוי בך בלב. את כל החמלה וההזדהות שיש בך עם האחר. את ההבנה וההבחנה מה עושות המילים שלך לאחר שלידך. ואיך כדאי להשתמש בהם ועם מי.

את הרכות שיש בך, שזורמת לך בוורידים, ואת ההומור הנלווה אליו.

את הפרפקציוניזם הזה שלך. ועמידה על איכות, על קוצו של יוד, עד התו האחרון. חתירה למצוינות. חתירה להכי טוב שאתה מסוגל מעצמך. אי ההתפשרות על בינוניות שאתה דורש מעצמך תוך כדי ויתורים עצמיים ענקים, לא נתפסים לפעמים.

את השליטה העצמית שלך. בך. בראש ובראשונה.

אני רואה לך בעיניים.

את האכפתיות. ואת הדאגה ואת הערכיות.

רואה את ההתחשבות באחרים ואת משמעותו של ערך החברות בעיניך.

רואה את רמות ההשקעה והמאמץ שאתה משקיע בכל הפעולות שלך.

אני רואה אותך כל כך אדוני.

וגאה בך.

תודה שאתה חבר לי.

ותודה שאתה בחיי, ושנותן לי מקום להיות בחייך.

 תודה שאתה.

תודה, אדוני