היא יוצאת מאצלי והדום ספייס תוקף אותי בהפתעה.
אולי כי זה לא רגיל לי לרעוד ככה מסשן ללא כאב. אולי כי רציתי לסשן אותה הרבה זמן, ולא יצא לנו.
ואולי כי זה מפתיע אותי העומק של הרגש, ושל עוצמות בתחושה, אחרי סשן כל כך עדין.
היא עדינה.
רגישה.
אינטליגנטית.
יפיפיה.
נימפה מהממת.
שיערה הגולש יורד מכתפיה, כפלג מים היורד במורד ההר.
והיא בוטחת בי.
ואני אינני אחת שתשבור לה את האמון.
זה סשן ראשון.
היא לא משוחררת. לא בגוף ולא בראש.
הדאגה ניכרת לא רק במה שהיא אומרת לי, אלא בתזוזות החדות של גופה. בקצב נשימתה.
אני רואה. ואני זורמת עם מה שהנפש שלה מאפשרת לה לתת. אף פעם לא מדי. אף פעם לא בכח.
לא לוקחת אותה לקצה.
אין בזה טעם.
אני רוצה להעניק לה עטיפה.
להעניק לב קשת תחושות שבדסמ חם יודע לתת.
אני רוצה ללמדה, דרך הגוף, שפה אחרת, מינית, אך נטולת זימה. שפה זורמת, מקשיבה, ואף על פי כן- בדסמית.
מאוד בדסמית.
אני מעלה לה את העונג בגוף לאט.
ללמד את הראש שלה להקשיב לכוס.
אני מצירה רק על דבר אחד- שזמנינו מוגבל מאוד.
הייתי רוצה להותיר אותה כך עוד קצת. לתת לראש שלה שחרור. לתת לה לצלול לתחושה שנבנית בה.
הייתי רוצה את האפשרות להוליך אותה, בשלווה, בנועם, למחוזות נוספים, בהם אני לא בטוחה שהוויה שלה ביקרה וזאת משום שהם אינם תלויים בי, אלא מצויים בה בתוכה והיא טרם גילתה אותם.
כשאנחנו מסיימות והיא יוצאת ממני, ואני לא מגלה לה עד כמה התחתונים שלי רטובים.
:)
לך-
כן.את נשלטת.
את נשלטת מדהימה.
ולכאב אין שום חלק בהיותך סאבית.
הגוף שלך התמסר למסע שהוא עבר. למרות הדאגה והפחד.
הראש שלך גבר על החרדה מאי הידיעה ועל המבוכה שבראשוניות ועל הקושי טיבעי של להיות למטה. במקום שמפחיד אותך.
כן
את נשלטת.
וגם אם את לא רוצה כאב. או מפחדת מכאב, את תיתני אותו לאדם הנכון שידע להוביל אותך.
כן את נשלטת. ואת נשלטת עוצמתית.
תודה רבה לך שבטחת בי.
תודה רבה לך שאפשרת לי לרקוד יחד איתך.
את מהממת.
