שירה
הוא עומד מעליה, כמו שמש גדולה, שורף את הצללים שנשארו בה, צולל לתוך עיניה כמו דמות קדמונית, עטוף בשקט שאין לו זמן, ואין לו שם. היד שלו מונחת על צווארה, לא מחזיקה, רק מזכירה, את מה שהיא יודעת, את מה שהיא שכחה...
תִּתְחַרְמְנִי עַל הַכְּאֵב שֶׁלִּי. / תְּאוֹנְנִי עַצְמֵךְ לְמָוֶת עַל הַגּוּף שֶׁלִּי שֶׁחָתַכְתְּ אוֹתוֹ כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ. / תְּאַסְּפִי אֶת טִפּוֹת הַדָּם שֶׁלִּי וְתִנְשְׁמִי אוֹתָן, כְּמוֹ נַרְקוֹמָן שֶׁהִשִּׂיג קוֹקָאִין רַק לְרֶגַע אֶחָד...
תְּאַנְּסִי / בְּבַקָּשָׁה / אֶת הַמּוֹחַ שֶׁלִּי. // אֶת הַתָּאִים הַקְּטַנִּים / שֶׁרָצִים וְדוֹהֲרִים / לְכָל מָקוֹם. // פָּשׁוּט תִּתְפְּסִי אוֹתָם / בְּאַלִּימוּת / בְּסִמְטָה רֵיקָה / חֲשׁוּכָה. // שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲזֹר / אוֹ יִשְׁמַע. // תַּפְשִׁיטִי אוֹתָם / מִכָּל אֵגוֹ / עַזּוֹת וְחֻצְפָּה. // תְּנַעֲרִי מֵהֶם / שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל גַּבְרִיּוּת...
כשהייתי צעיר, / חמישים שנה אחורה בזמן, / אהבתי את הצד / שבו הבנות על הבנים. / אז הן רדפו אחרי / ומאז אני רודף אחריהן...
רוצה שהיא תוכל להכיל אותי בתוכה. / רוצה שאוכל להתכווץ ולהיות הכי קטן. / רוצה שהיא לא תרגיש בנוכחותי, / ושאני כן ארגיש בנוכחותה...
אישה שמנה בעירום מלא / עולה מן הים ומתבוננת בי. / נוכחותי מביכה אותה, אז היא מתעטפת / במגבת עם סוסוני ים צבעוניים. // דחף לא ברור להתכסות עולה גם בי. / ואני מזנק אל המים...
מה שקרה בינינו זו תאונת דרכים, אין אשמים, שני הרוגים, שאריות של אהבה על הכביש. / במקום אחר אולי היינו מחזיקים, אבל כאן בבוקר מחליפים מסכות, ובלילה נוזלים. / מעייף להעמיד פנים, עייפה מלבלוע מילים, אין כוח למעשים, ואנחנו נובלים...
היה לה קעקוע של חבל / תליה על / גבה. // אני בקושי בחרתי תמונה / לדסק-טופ, / וגם אותה, אחרי שבועיים שלושה, / החלפתי באחרת...
בשמי ערב כחולים / בשמי ערב צלולים / שט ירח עגול ובהיר
ועמד, התבונן / ובשקט אונן / על סוטים בקיבוץ ובעיר /
- פניה ברגשטיין מתהפכת בקברה
ועמד, התבונן / ובשקט אונן / על סוטים בקיבוץ ובעיר /
- פניה ברגשטיין מתהפכת בקברה
מִתְנוֹעַעַת מִצַּד אֶל צַד עֵירֹמָה מֵעָלֶה תֵּאֵנָה / כָּל עוֹד רוּחִי בִּי בִּצְלִיל הַבְּרִיחָה / עִם הַמּוּזִיקָה הַצּוֹוַחַת בַּעֲלָטָה / כְּשֶׁכָּל הָעוּבְדוֹת חֲשׂוּפוֹת / כְּמִתְאַר גּוּפִי הַשָּׁקוּף
כי את, יצור עלוב, שווה לתחת,
בזבוז של משאבים, חלל וזמן,
צועדת אל הארץ המובטחת,
חיקו של אדונך, [הכנס שם כאן].
בזבוז של משאבים, חלל וזמן,
צועדת אל הארץ המובטחת,
חיקו של אדונך, [הכנס שם כאן].
השיר מוקדש לכל עשרות הלוחמים העזים והנחושים בצבא העבדון אשר שלחו לי הודעות קופי-פייסט אדומות בכל ימיי באתר הזה, והבהירו לי כמה שזהותי האישית חסרת משמעות לעומת תשוקתם חסרת הפשרות
ואני עומד עירום אל מול מראה שבורה / קרן של עולם אבוד - את נפשי היא מנפצת / ואת שהיית ואבדת בתוך-תוכי ההיגיון / שואלת את העומד דומם ואין תשובה...
הוא בטח לא חושב עלי, / לא שומע את הצלצול העיקש שלי, / ולא רואה את המכתבים שנשלחים אליו בזה אחר זה. / הייתי כמו כל הבנות שהיו לו בעברו, / עוד אחת שזכתה לשהות במחיצתו, / מעריצה....
אֲנִי רוֹצָה לִתְפוֹר אוֹתְךָ אֵלַי / בְּתֶפֶר שְתִי וָעֵרֶב / אֲנִי אֲתָּה / אֲתָּה אֲנִי // בּחוּט וַמַחָט / לִתְּפוֹר אוֹתָנוּ לְבֶגֶד עָל אוֹפֶלְיָיה / לִרְצוּעוֹת כֻּתּוֹנֶת הַמְשוּגָעִים / מִבּוֹקֶר עָד עֵרֶב / יָד בְּיָד / אֲנַחְנוּ תְּפוּרִים...
הזרימה הייתה כמו מים / והתלקחות הייתה כשל אש / לא היה צורך במילים. // חום התפזר מכפות רגלינו ועד ראשינו / אור הירח חלוש ועדין מפתה אותי אל צווארך / וקולך הרוצה מפתה אותי לכל היתר...
בְּתוֹךְ קַוֵּי הַשֶּׁבֶר
אֲנִי שׁוֹבֵר אֶת מַה שֶׁהָיָה,
וּמְקַבֵּל אוֹתָךְ מֵחָדָשׁ,
כְּמוֹ אֲדָמָה שֶׁנִּפְצַעַת מִגֶּשֶׁם רִאשׁוֹן.