להמשיך לרוץ גם אחרי שסיימת את קן הסיום.
להוסיף תבלין משלך במתכון של מישהו אחר.
לתת מחמאה דווקא למישהו שלא מכירים.
לחייך לאדם שעושה כל מאמץ בלהיות רע.
להעריך כל נותן שירות באשר הוא.
להביא את הזווית האישית בעבודת הגשה.
להיות הערך המוסף. ולהעביר את זה הלאה.
בעבודה אני קורא לזה 'לייצר לעצמך נעליים גדולות'.
לעשות משהו שאף אחד לפניך לא עשה.
להזיז הרים. להרים גבעות. להוציא מים מן הסלע. ליצור תקדים.
להיות זה שידברו עליו. שנים אחרי שעזבת. מהסיבות הנכונות כמובן.
ליצור נוכחות גם כשאתה לא נמצא במקום.
לדעת איך לדבר עם כל אחד. עם מסעודה , פטימה, אלישבע ועם צופית.
להיות טמבל כשצריך אך גם עקשן כשצריך.
אני לא חושב שאני יותר טוב מאף אחד.
אלה שמכירים מקרוב את חיי הפרטיים יודעים על מה אני מדבר.
אבל גם בבלוג אני חייב לתת את הערך המוסף.
לא להיות עוד אייטם כמו בתוכנית של הפינס.
משפט ששמעת בתוכנית רדיו. בדיחה באוטובוס. או סתם הגיג שחשבת לשתף.
להעריך את העובדה שאנשים השקיעו את זמנם הפנוי הדל במרוץ החיים המשוגע הזה-בלקרוא אותך.
לתת את הזווית האישית.
לתת לאנשים להרהר ולחשוב.
ללכת עם זה. לישון על זה.
להעביר את זה הלאה.
לשתול. להנביט. לזרוע.
חג שמח לכל קוראיי באשר הם. לאלה שלא מפספסים אף פוסט ולאלה שמזפזפים וקוראים רק אם הכותרת מעניינת.
בחג הביכורים הנוכחי הפעם זה אני שבצנעה אומר לכם-
ת ו ד ה.
לפני 13 שנים. 7 ביוני 2011 בשעה 12:44