לפני 9 שנים. 4 בינואר 2015 בשעה 9:32
בעדינות, על גבך יד העברתי
נגעתי ברוך וברגש,ואת נגעת ברוח
בפני היית כספר פתוח
ידעתי את נשמתך,גופך גלוי לפני
נע
מרגיש
מתמכר למגע.
העדינות כמסווה
העדנה כמסכה
והיית מצפה
כי אבין
כי אקח
כי מאחרי המילים, יש אישה חושקת.
מעבר לכל משפט ,ישנה סערה.
כי את התשוקות נעלת
ולא פתחת.
כבולות אצלך המילים
לא שחררת.
תשוקתך אסורה באזיקים
אולי לעד.
הרצועות אוחזות באמת שלך
ולא משחררות.
הרצון לזעוק,ולא יודעת על מה
כי המילים חבויות כה עמוק
לא ברור כלל
אם קרוב או רחוק
לא בידיי המפתח
לא בידיי הפתרון
רק בכוחך,והבנתך
בנגיעה איטית באמת
לך יש
יתרון.