* פתאום אחרי 41 שנות חיים, אני מגלה גם את הנשיות שבי. כל מה שהייתי צריכה כדי ללמוד שיש בי חלקים שלא הכרתי ושאולי בסתר עשויים למצוא חן בעיניי, זה לחיות לצדה ארבע שנים כמעט. לפעמים אהובתי משמשת לי גם כמורת דרך אליי.
* מחר אני ושיחייה שלה נתחיל לצעוד יחד. אני כדי לרזות והוא כי הוא אוהב ללכת.
* עם ישראל בתקופה של חופשות. אין לי שום רצון לצאת לחופשה מהחיים שלי. מצאתי את מקומי, מצאתי שלווה, מצאתי אושר אמיתי באהובתי, בילדים ובדרך בה חיי מתנהלים. עכשיו אני רק צריכה למצוא עוד לקוחות למשרד שלי כדי לשפר את המצב הכלכלי. אבל 99% ממאה, זה לא רע. נכון?
* הקטנטונת למדה לצחוק בקול רם כשמנשקים לה את הבטן. הצחוק שלה מפעים לי את הנשמה. הקטנצ'יק אוהב דווקא לדבר. כשהוא מתרגש הוא צועק. לפעמים אנחנו מנהלים שיחות שלמות. שניהם מחייכים כשאני אומרת להם שאני אוהבת אותם. אני חושבת שבגיל שלושה חודשים וחצי, הם כבר מבינים מה זו אהבה. אני רוצה לעטוף אותם באהבה של שלשתינו לנצח.
* ואף מילה על בדסמ. באינטימיות שנוצרה בין שתינו - מילים שתוחמות בגבולות, הפכו לחסרות משמעות. זו פשוט אהבה שבה נותנים את הכול ומקבלים הכול, בטבעיות שרק אנשים מאוהבים מכירים.
לפני 15 שנים. 5 באוקטובר 2008 בשעה 21:25
