כשנכנסתי לחדר הוא ישן.
זה חייך אותי. כשהוא פרש לישון לקראת סוף הסשן, תהיתי אם פשוט נמאס לו מהשטויות שלי סופית, או שזה באמת העייפות . הוא קם מוקדם והמשיך לעבוד כל אותו הערב.
צריך להיות עייף מאוד כדי להירדם כך בזמן שיש טירוף בחדר השני.
חייכתי כי הוא סומך עלי. חייכתי כי הוא מאפשר לי. כי הוא איתי בזה, עד כמה שהוא מסוגל, ובזה- שזה שלנו ולא רק שלי. וזה חשוב לי- שזה יהיה שלנו.
עצמתי עיניים אפשרתי להרגשה של הדום ספייס לעטוף אותי. הרעד שאוחז בגופי לאחר מתן מנה גדולה של כאב - ממכר. הוא הוא הסיבה שאני לא מסוגלת לעצור. אני אוהבת את זה מדי. הרומן שלי עם כאב- דו סיטרי. והצד הזה בי, שרוצה להעניק אותו, מוצא פורקן בי רק כך .
נפרק מתוך הויתי והמעשה שזה עתה נעשה.
~~~~~~~~~~
הצעצוע הגיע אלי נעול בכלובון.
התקלח. והתיישב עירום , על ברכיו- באמצע החדר.
אני אוהבת את הטקס הזה. שהוא ממתין לי עירום.
אני לוקחת את הזמן כשאני מסדרת את הדברים שלי. לאט לאט.
אני לוקחת את הזמן בלדבר איתו. לשאול.
ברור לי שזו איננה שאלה קלה. אבל זו לא התשובה שמעניינת. זה הקושי. על כל עיכוב במענה הוא חוטף סטירה. עד שאני מחליטה שדי ועוזרת לו.
הנוכחות של אדוני לידי משלהבת אותי. ממריצה. הייתי רוצה שיגע בי. שילטף. שיצבוט. שייקח. זה מדרבן אותי להכאיב עוד לצעצוע.
אני אוהבת לתת כאב.
והוא מגיע במנות.
הזין שלו, נעול עדין. וזה נחמד, כי זה הופך את זה למהות. זה לא מיני ולא נועד להיות מיני. הוא לא צעצוע מין. הוא צעצוע. ואני קובעת במה משחקים וכמה.
השוט מתחלף בספנקר מתחלף בקיין.
התחת מתחיל לשנות צבעים.
אני מתחילה לרעוד וקצת להרטיב. ככל שאני מכאיבה לו יותר, מתגבר בי הצורך להיות רכה לאדוני. לנשק. לתת.
הסימביוזה הזו, צפה לה פתאום ואי אפשר להשתיק אותה.
על כל הצלפה בו, אני כמהה למגע של אדוני.
בסיום כל סט, אני מבקשת.
וכך אנחנו ממשיכים.
סטים והפסקה.
הוא לא מתווכח. נותן מעצמו והוא מאפשר לי להביא אותו לקצה ואני אוהבת לטייל בצהובים בכאב. אוהבת שזה לא קל לו. אוהבת שזה חם אבל לוקח, שזה עוטף אבל דורש לא פחות. אוהבת שהמילה צהוב או אדום שניונת מלהאמר, אך נותרת במעמקי הבטן שלו ונוטפת החוצה דרך הזין.
אחרי שהוא כבר עיסה שלוטשה טוב טוב על ידי המקל, וגם אני רכה כבר במקצת , התחשק לי לעוף עוד קצת בטירוף, לשחרר עוד מחסום.
אמרתי לו להביא מזרון מהחדר הסמוך. ולשכב עליו על הגב, כך שראשו מונח לרגלי אדוני.
התיישבתי לו על הפנים וביקשתי מאדוני רשות.
קיבלתי.
הכנסתי אותו לפה בזמן שהלשון של הצעצוע מענגת אותי תוך כדי.
יש משהו בחוויות של שלושה שנחקק בזכרון ונשאר איתך לעולמים.
שישבתי לו על הפנים הרגשתי חזקה ועוצמתית. הפה של הצעצוע היה כלי משחק לא פחות משאר הגוף שלו, ואני הייתי אני , הכי אני שיש לאדוני. נותנת מעצמי ורוצה כל כך. רוצה את אדוני.
רוצה שירצה לקחת אותי, דווקא כך, כשאני חזקה. שירצה אותי על כל צדדי.
הסיטואציה הזו- של לקיחה ונתינה בוזמנית הייתה כמראה למהות שלי בעצמי.
זה היה סשן קשוח שנגמר מאוד מאוד רך.
צעצוע, תודה לך שהרשת לי להכאיב לך, שפתחת בפניי את ליבך,
את נפשך.
שאפשרת ובטחת.
אדוני, תודה לך. תודה שהיית חלק פעיל במה שבחרת להיות.
תודה שאתה סומך עליי, שאתה מקבל אותי עם כל השגעונות שלי (הרבים עד בלי די) ומאפשר לי .
תודה ענקית לך שזה ביחד. של שנינו.
שאתה לא משאיר אותי לבד בזה, ושאתה גבר גבר- להכיל את הסאבית הפסיכית שלך.
תודה לך שאתה יציב, סלע איתן עבורי.
ותודה לך שאני בטוחה איתך.
כל כך לא מובן מאליו.
כל כך נדיר.
כל כך אתה.
תודה.
