זה החטא רק שלך. ושאי אותו בגאווה שפחת חורים שלי. אני לש את האוקיינוס שבין רגלייך והזמן כאילו עוצר מלכת. יכול להתעכב שם שעות. נצח לפני שאגיע לתהום התשוקות שלך. והכל לאט לאט. בעדינות אצילית. אני אצבע בתוך החור שלך את החולשות שלי. קשה להתאפק אבל את שווה את המאמץ. זה מגיע לך. הכל. את נטרפת מזה וזה מדרבן אותי לעדינות שכזו לגלגול חיים נוסף. מסובב את האצבע בתוכך עם כיוון השעון המחפש סימני חיים. מנשק את פנים הירכיים הלבנות שלך הגלעד לסדום שנעשה רק שבוע לפני. זה הכל בשבילך. זה מגיע לך. הכל. שפחה נדירה שלי. עם יד איתנה מתחתייך ואגודל חצופה מגששת את חור הדמדומים שלך באין מפריע אני פולש את שלוותך ומעביר את השעון לדמדומי חורף. היד הפנויה מעסה בעדינות מופתית את הפטמה שלך. לאט לאט. בשקט בשקט. גניחות פעוטות מזינות את השקט הטקסט מסביב. מזיין אותך עם אצבע אחת בלבד וחש שאת זועקת את אכזריותי אלייך. אבל לא. זה מגיע לך שפחה יפה שלי. עד שתתחנני לפוגרומים בכוס הקטן שלך. ממשיך לעסות את הפטמה ולגרות את פקעת הסיבולת שלך לאדישות שלי. תתחנני כמו שלימדתי אותך לקבל את נחת ידי.עד אז אזיין אותך בכפפות משי ובחרדת קדושה. העדינות האצילית הזו. זה מגיע לך שפחה קשה. עד שתרגישי ייתמות ללא חרון ידי בתוכך ועלייך. את תרטיבי כהוגן אבל כמו כלב שנובח ומשיג רכב נוסע לא תדעי מה לעשות עם זה. האקסטרים שלך זה הנדוש שלי. הצורך הקיומי שלך זה האוויר שלי. והחור הצר של הכוס הנפלא שלך זה מזור לכל תחלואיי. בעדינות אצילית. זה מגיע לך שפחה קטנה שלי. עד שתתפקעי. עד שתתפוצצי. עד שתקיאי את עונשי ותתחנני לאלימות המפעימה שכל כך מגיעה לך. עדיין לא. לאט לאט. תתאפקי. יש לנו זמן. זה הכל בשבילך. זה החטא רק שלך. זה העונש שלך. הברוטאליות התהומית שלי אל מול העדינות האצילית שתקבלי.
לפני 6 שנים. 3 בינואר 2018 בשעה 22:06