שירה

אם אומר לך אז / מילים של עכשיו, / לא תוכל לעשות מאומה, / ומי יהיה, הגיבור הנודד, / שיגן בחרבו על ליבך, / יהיה זה אתה...

בחצי הלילה ואני ישנה, חולמת / קול דפיקה נשמע עדין על החלון, אני מתעוררת / הזמיני אותי להיכנס, הוא מבקש / היכנס אדון / אני עוד ישנונית, חמה ורכה מתחת לשמיכה...

הגעתי כעובד זמני; / חברה מוכרת, מכובדת, / ולא הייתה שם אף עובדת, / וגם לא שום דבר מיני. / כלומר אם לא סופרים אותה / המזכירה ששם מולכת. / אני פניתי כבר ללכת / אך היא אמרה: "נשאר אתה!"...

הוא אוסף אותי מהתחנה המרכזית בתל אביב. נוסעים. אין לי מושג לאן. מדי פעם מציצה בפניו, מגניבה מבטים אל הבליטה במכנסיו. מתה לגעת, אבל לא מעזה. קולטת את החיוך שהוא מחביא...

יום נבלע בצמא / רוח של ערב מייללת מנגינות אבודות / ירח סהרורי מביט אל העבר / תמונות בגלים צפות, עפות...

בשבילי הלבבות פוסעים / חרש יצורי האהבה, / נחבאים הם מפני השדים. / השדים החוצים מחשבות בדהרה. / קופצים לפתע, ללא אזהרה...

בחיפוש מתמיד אחר הדרך / עולות שאלות / תום מהול בכאב / חוסכת את הרוחות הנושבות לה בלב / מתכסה בצעיף של הזיות וחלומות...

ראה את הפריחה בחוץ / כל כך יפה הפריחה / הריח של האביב בפתח / מתדפק על דלתינו...

אלפי כוכבים / שזורים, שטים ביקום / מעטרים ראש ירח קשיש / בהילה של אהבה / כוכבים נופלים מביעים משאלה...

מזבח, / אבן שיש קרה ושחורה / עמודים בארבע כנפותיו / היא שוכבת שם / כפותה, קשורה, צלובה / על השיש הקר / ממתינה בשלווה / מרחפת בעולמות של לא פה ולא שם / הזויה, ממתינה / לבוא אדונה...

עירום גופך ונשמתך החשופה, / מוטלים לרגלי / שאקח. / זה מה שאת רוצה, / אבל את לא כאן...

בריחוף חרישי ונחבא / פילסה את דרכה / דוממת פגועה מנוצחת / ריחפה אל מבצרה. / וקנאה ניצבה זקופה / כמו גם האגו שר צבאה...

חלקת הבשר חשופה / חמימה למגע, ממתינה. / רטט קל רוחש ורועד / עת בטנך עולה ויורדת. / מגע מתכת קרה / מצמרר את רכות עורך...

ממרגלות החלום / הרקום בצחוק ילדותי / בהילת מלאכים / נפלתי פנימה / שוב חזרה / אל התהום שלי. / ממרגלות החלום / בו טמונה הבטחה / לשלווה / לחיים / לשלום / הדרדרתי מטה, אל צוקי האימה...

בואי / תגרדי את בגדיי עם ציפורנייך / ושרטי קצת את בשרי / הכניסי בי החשק לעשות בך מעט טירוף...

תשוקות אפלות / מבעבעות, גולשות / כל כולה, גופה נענה לו / בכמיהה / בערגה / בכאב / בציפייה דרוכה...

וכתום הסערה, / שוב דממה מקפיאה. / צינת הבוקר עוטפת / מתחת לעצמות / על הלב רובצת...

הצדפים קמורים פעורים, / קמור הוא גבי, פרוץ לפרעות / הרוחות הנושבות בין הפרצות בבשרי...

תשתחווה הרוח ותשא את הסתיו / אדוות הנהר מלחשות תפילותיו / יהמו הגלים וילחשו כאב העולם / וירע האדם משנאת החינם / הייתה זו קללתו מאז ועד עולם...

בגלים של ציפייה דרוכה / ניזונה הנשמה / מבדל רגש / ועולה בה תהייה
לו יכול היה להיות קצת אחרת / לו נפתחה לה לפתע פתאום, כבמטה קסמים, / דלת אחרת...

הזמן חופר עוד קבר / לעוד יום / הלוויה תצא בחצות / קברן דייקן הוא הזמן...

יש סערה שקטה בי עכשיו. / אני נושמת אותה עם פעימות הלב / מקשיבה לצווחתה האילמת / בוהה ברסיסי גשם הזעף / מתנפץ על דפנות הלב...

נגיעה אחת ודי / פתאום אתה מרגיש לי / קרוב רחוק מדי / אל תוך תוכי מטייל / חופר בנפשי...

לפעמים / השחר ניבט מבין העננים / תשוקה מוצפנת / בין אלפי זריחות...

כאב מנקב אותי. צער משלח ידיים בי. כמה מלים בודדות, הפכו לשטף, למבול, לשיטפון. וללא עריכה, נא, גס ומחוספס, כך נתתי לכם לקרוא...

מדי לילה אני מרחיב את עצמי, / שאהיה מוכן לה. / מאמן את רוחי את נפשי את גופי, / בתקווה שייחם לה...

הרצון להרגיש שוב, / האמונה שהפעם זה יהיה טוב יותר. / שהפעם זה באמת יהיה / ולא רק מחשבות על כך, / מעוררות התרגשות...

איך יכולתי להיות / כשאתה לרגלי / בעיני אתה שם / מפרה את לבי / מחיה את נפשי / שפתיך / בגובה עקב מגפי...

ידיך מורמות, בסימן כניעתך. / יודע שאת שלי, שפחה אהובה. / מרגיש את רצונך, בהתמסרות כאובה...

שתיקה נמסה אל בין הצללים / שדים פנימיים מטיילים במעגלים / בקפה של הבוקר / סימן ראשון נראה, / ספק הצלפה ספק זריחה...