יצירה מקורית לא קשורה

רקמתי חלומות, שהיא נתונה בצרה גדולה ואני מסכן את חיי ומציל אותה. או אז תהיה אסירת תודה לי. או שאני שודד מסכן ומפורסם, מופיע בחצות ומאים על הוריה, וסבינה הולכת אחרי ומבטיחה להיות שלי, אם רק אחוס על הוריה, אחר כך אנו משתתפים יחד בכל מני הרפתקות מסוכנות.

כשחשבה על זה אחר כך התפלאה איך לא פחדה לעבור בסמטה החשוכה שלמעשה הייתה מסוכנת יותר מהגבר הצעיר והמפלצת המתכתית שלו שהתמזגו בעיניה לישות דורסנית אחת שבאה עליה לכלותה.

"יצאתי רגע החוצה לטייל עם החיות וליאור נעלם. וחוץ מזה אני חושבת שטעיתי בדרך וברק (זה הסוס), לא אוהב לדרוך על סלעים כי זה הורס לו את הפדיקור"

תמיד הייתי סמל ההצלחה בלימודים ביסודי. בחטיבה. בתיכון (מצטיינת). תמיד סמל הכישרון. תמיד סמל הפנטזיונריות. מעולם לא סמל יופי. מעולם לא נערצת.

לא היה לי כוח לחזור הביתה, אז נתתי לשמוליק, האוטו שלי, להוביל אותי לאיילון דרום. נשים זה עם מוזר - נותנות שם לאוטו שלהן ולזין של מי שאתן. שמוליק השתלב יפה בכביש המוביל לבאר שבע, אבל בגלל שאני לא מחשיבה את העיירה המשעממת הזאת כעיר, השתלטתי עליו והעלתי אותנו אל הגאולה - אל כביש הערבה.

יצאתי אל הרחוב בהילוך ברדלסי של חיית טרף, עדיין מסריח מג'ונגל, עם לסת מכווצת ועיניים רעות, מחפש לעצמי צרות. רציתי להוציא את צליל ניתוק הטלפון מהמערכת, להשתיל אותו בפרצוף של מישהו אחר בעזרת אגרוף. הלכתי לחפש לעצמי תגרת בארים.

סיפור בדיוני - חלק שלישי ואחרון.

בונו הכלב של אלדו מת, ולאלדו כואבת היד.

"נוסעים נכבדים. אתם מתבקשים להישאר במקומותיכם. להרגע ולהקשיב לי עד סוף דברי. ראשית, המטוס שלם ואין בו שום תקלה טכנית: שנית, אין אנו יכולים ליצור קשר עם שום תחנה, אם כי מערכת הקשר שלנו תקינה; שלישית, המנועים כבו מעצמם ללא שום סיבה; רביעית, המטוס אינו צולל, אלא נתפס במשהוא או על ידי מישהו ועומד במקומו."

הוא חזר מעולם שאין בו מוות. לפני שלוש שנים עזב נמרוד את הבית הוא היה אז בן 24. גבוה, שרירי, בעל שפם מטופח. בצבא שרת ביחידה מובחרת. עכשיו הוא חזר - נמוך, גופו עדין ונערי, פניו חלקות ומראהו הכללי כשל ילד בן 10.

למי שלא יודע, דוד סשק הוא בן 91, והוא אינסטלטור. כן, עדיין. עם החריץ והכל. והשפתיים שלו רועדות יותר מאלו של עראפת. ולמי שלא יודע, מרק פקצ'י זה משהו עם ריח, טעם וטקסטורה של מעי חזיר. אולי זה קשור לזה שהוא עשוי ממעי חזיר.

לכל הפוליטיקלי קורקטים שביננו

וגם הסיפור הזה השתבש. זה היה יכול להיות סיפור על שליטה, על כאב, על תשוקה ועל אהבה. זה היה יכול להיות גם סיפור בלשי, או אפילו התחלה של ספר בישול. אבל זה לא. זה סתם סיפור. לא מאמינים שיש כזה דבר? קודם כל, אם יש סופרי סתם, יש גם סיפורים סתם, ודבר שני - תקראו ותבינו כמה שזה היה סתם.

גברים, נשים, בתי קולנוע ומה שביניהם

יום אחד נסגר המפעל האחרון שמייצר בדיחות.
יש מיתון, אתם יודעים.