האם חיכית לרגע הנכון / כדי / להיכנס אל תוך חיי? / לראשונה מזה זמן כה רב / מרגישה את הערפל מתפזר

אל כבלי הנפש / מתמכרת / מוצפת תמהיל מסוכן / תרכובת של תשוקה ויראה / בינות לצללים וחשיכה / מפזרת את המחשבות / רוחות מן הים / עולות ובאות / ושתיקה...

מה שהתרסק ונשבר בתוכך, / נשבר בי אלפי מונים / אמון, דחייה, כאב / תמונות עולות וצפות / כבסרט נע / אסור לגעת באסור / הכאב שלך הוא בריחה / הכאב שלי זועק / שותק / צועק / מתנפץ

''את יודעת שפחה, את קצת כמו רפונזל'', צוחק אדונה בעת שהיא למרגלותיו. "היא הייתה שבוייה במגדל שלה, וזו הייתה המציאות שלה."

היה קצת קריר באותו ערב, וראשה הלם בפראות, כנגד כל אותן מחשבות שהציפו אותה. שמלה קלילה, פשוטה, תיק בד, סנדלים, שיער פזור, שמיכה קלה. מתיישבת על החוף ומביטה בגלים. פותחת לעצמה בקבוק יין. ממתינה לו.

מהרהרת ביום הכיפורים הזה. מדינה תאבת דם, שחיתות בכל מקום. למי היא סלחה בכלל, אי פעם? להוריה, לחבר הראשון שלה, לחברותיה, לעצמה? ידעה היטב לעטוף את עצמה במעטה של ציניות ששמרה והגנה עליה, כביכול, מן העולם, אך הותירה אותה כה ריקה מול עצמה? נוברת, נוברת, ואין בה את היכולת לסלוח לעצמה.

''תתכונני", הוא אומר בחיוך, אגב ליטוף שערה וצווארה בעודה מקציפה את גופו בשמן רך באמבט, ''אני רוצה אותך איתי בחג.'' היא מתבוננת בו, לשנייה נעצרת נשימתה. לא, היא לא אוהבת הפתעות פומביות שכאלו, על אף שמחמיא לה, כה מחמיא לה, שאדונה, אהוב-לבה רוצה לבלות איתה יחד את החג.

שבועיים וחצי בדיוק חלפו והיא למדה לבטוח. להיות שיפחה כנועה ומתמסרת לאדונה. אוהבת... אולי יותר מדי. מאמינה... אולי הרבה יותר מדי. היה בה סוג של שקט, שהתמיה אותו לפעמים. כי לעיתים הייתה זו שלווה פנימית, ולעיתים - השקט שלפני הסערה.

טיפות טיפות של אושר רקדו בתוכה באותו יום. אדונה אמור היה להגיע. ''נבלה ערב קצר אמנם, אך שקט וחביב. בלי מבחנים הפעם. אני פשוט רוצה לראותך'', אמר לה בשיחת הטלפון אמש, שהותירה אותה כה נרגשת ומצפה.

הוא מלטף את צווארה והיא מתענגת על אצבעותיו.הוא מביט בה, בטרף החדש שלו. מעניין כמה זמן תשרוד את דרישותיו בטרם תישבר. רובן לא חזקות נפשית דיין, והוא אוהב אותן חזקות מאוד ו... כנועות להפליא.

מריונטה ללא חוטים / עכשיו התנועעי לפי החליל שלי / ריקדי לפי הצלילים שלי / משהו בה נאטם /
כולה מצומררת.

רכבות, רכבות / אל תוך הנפש / הן חוצות אותה / לאורכה ולרוחבה / בתחנות-הביניים / מצטבר ידע, שיעור או שניים / מסע בזמן / כמו דהירה אינסופית / מכאן לשם.

לפיתה הדוקה. / נשימה, / לא מרפה / החבל נכרך במהירות סביב גופה / וצווארה / נכנעת לתחושה / לא נכנעת להבנה / שלו...?

שקועה בשינה עמוקה / מרחפת בין דימיון לחלום / אל חייה, אל חדרה הוא נכנס / גנב החלומות...

הוא מקבל את ההודעה ומחייך לעצמו. חיוך קצת עצוב. הוא לא חיפש שליטה, לא רצה לתת לה שום דבר, מלבד מה שהשתוקקה כל כך לתת לעצמה. הוא מטייל בשדרה החשוכה, אוהב את אוויר הלילה הקריר, מצית סיגריה וחושב עליה...

ההוראות שקיבלה היו ברורות ומדוייקות. "תבואי במיני שחור קצר, ללא תחתונים, שיער אסוף לקוקו גבוה. כשאת מגיעה, שבי על הספה והישארי כך עד למתן הוראות נוספות ממני." למרות ההתרגשות שאחזה בה, היא סירבה להיכנע, לא הצליחה לקבל על עצמה מרות מוחלטת...

אי שם, במרתף אפלולי וקצת ישן, הוא רואה אותה שם. חדר המשחקים שלו. זירת השעשועים שלו. היא על הריצפה, רגליה מקופלות הצידה, נעלי העקב הגבוהות נוגעות לא נוגעות בריצפה. פיסת סאטן שחורה מכסה את עיניה. מרגישה כה חסרת אונים...

יום נבלע בצמא / רוח של ערב מייללת מנגינות אבודות / ירח סהרורי מביט אל העבר / תמונות בגלים צפות, עפות...

בחיפוש מתמיד אחר הדרך / עולות שאלות / תום מהול בכאב / חוסכת את הרוחות הנושבות לה בלב / מתכסה בצעיף של הזיות וחלומות...

אלפי כוכבים / שזורים, שטים ביקום / מעטרים ראש ירח קשיש / בהילה של אהבה / כוכבים נופלים מביעים משאלה...

ממרגלות החלום / הרקום בצחוק ילדותי / בהילת מלאכים / נפלתי פנימה / שוב חזרה / אל התהום שלי. / ממרגלות החלום / בו טמונה הבטחה / לשלווה / לחיים / לשלום / הדרדרתי מטה, אל צוקי האימה...

תשוקות אפלות / מבעבעות, גולשות / כל כולה, גופה נענה לו / בכמיהה / בערגה / בכאב / בציפייה דרוכה...

וכתום הסערה, / שוב דממה מקפיאה. / צינת הבוקר עוטפת / מתחת לעצמות / על הלב רובצת...

בגלים של ציפייה דרוכה / ניזונה הנשמה / מבדל רגש / ועולה בה תהייה
לו יכול היה להיות קצת אחרת / לו נפתחה לה לפתע פתאום, כבמטה קסמים, / דלת אחרת...

נגיעה אחת ודי / פתאום אתה מרגיש לי / קרוב רחוק מדי / אל תוך תוכי מטייל / חופר בנפשי...

לפעמים / השחר ניבט מבין העננים / תשוקה מוצפנת / בין אלפי זריחות...

שתיקה נמסה אל בין הצללים / שדים פנימיים מטיילים במעגלים / בקפה של הבוקר / סימן ראשון נראה, / ספק הצלפה ספק זריחה...

כל האתמולים כבו / בבת אחת / הינף שרביט / רגע / תנועה / או מבט / זיכרונות מעומעמים / ערפל נושב בפנים / חיים שזורים באשליות / חלומות שמתגשמים...

היא / מאירה את החדר / בצחוק פעמונים / נמרצת, תוססת / אש-החיים / בעורקיה זורמת, בוערת / חיוך שמאיר כל חדר...

תני לי סיבה לחבק לך את הנשמה / למחות דמעותייך / לא אבקש עוד / רק לראות את עינייך. / אם היה לי מפתח אל האושר / בתנועה אחת, בחיבוק אחד / אל לבך...