טורים אישיים ורשימות

אני בן 21 ובזוגיות בריאה, תקשורתית ובעלת מודעות, אמינה ואמיתית כבר יותר משנתיים עם אהבת חיי. ובכל זאת, שום דבר הוא לא בלי בעיות, אז הנה הסיפור שלי.
אשמח מאוד לייעוץ...

עם סקס טלפוני התחלתי בעקבות טרילוגיית ספרים שקראתי. וזו גם הייתה אסטרטגיה שלי לברור דייטים. לוודא שהדייט שלי באמת משוחררת מינית, להדליק אותה מבעוד מועד, לוודא שהולך להיות כיף בדייט הראשון...

בשנת 1975 סיים אלכסנדר פ. את לימודיו בבית הספר לאמנויות סטרוגונוב הממוקם במוסקבה, ברית המועצות בדימוס. הוא כונה ״פסנתרן בחסד עליון״ וידיו עטו אצבעות ארוכות ודקות. משנשאל יום אחד ע״י חברו לכיתה על היכולת המרהיבה שלו, ענה שהקרדיט הבלעדי שייך למורתו לפסנתר ולכינור, אולגה מ., ועווית קלה עברה בפניו כשהזכיר את שמה. אולגה מ. היתה אישה מבוגרת, דקת מותן ונמוכת קומה, שלא בחלה באמצעים כשמדובר בחינוך...

קיבלתי הוראה: ״תכין את הפה, הזין והתחת!״ ניחא להכין את הזין, הפה - כדי לרדת לאישה, אבל התחת? מה רוצים מהתחת שלי? למה מתמקדים דווקא בו?

את לא חזקה במיוחד. אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע – כנראה, בעל כוח רב ממך. ובכל זאת, אני נותן לך את הבמה. גם אם היא הגוף שלי. אני מוצא את עצמי שוכב על הבטן, מרגיש את הציפורניים שלך שורטות לי את הגב. את משתדלת להיזהר כמה שאפשר, למרות שהחיים פצעו אותך וגרמו לך לכאב...

היום הישבן הזה הולך להיפתח והחיים שלך יתחלקו לשניים. לפני שבחורה זיינה אותך בתחת ואחרי.

״אתה גאה בי גל?״ אני אומרת ושוב מפל של דמעות פורץ החוצה. הוא לא עונה, מרים אותי במהירות, מתיישב על המיטה כשאני עם הגב עליו, תופס אותי מהקיפול שמתחת לברכיים וממשיך לחדור אליי. ידעתי שהוא לא רוצה לראות את הפנים שלי במצב הזה, שהוא לא רוצה לדעת שכואב לי.

הראש השחור
שלו
בכוס האדום
שלי

אני מנסה להבין מדוע לדעתו הוא מאוד מתאים, ואיזה יתרון הוא עצמו מביא לתפקיד. יש חשמל באויר, ויש רצון שצומח בתוכי. להפוך אותו לשלי. ללוש אותו. לשחק בו. לקשור אותו. לשמוע את הקול שלו אומר את המשפטים הנכונים.

כשאני מגיע לפופיק את נאנחת כמו מישהי שחשפו את הבלוף שלה וכשאני מגיע לכוס ומגלה שהוא רטוב אני אפילו לא צריך להגיד שאת שקרנית גרועה. את קצת קורסת לתוך היד שלי ואומרת "אני זוכרת".

אני מרימה את שמיכת הפוך מעל הראש ומנסה להרגיש קצת יותר מוגנת. אחרי דקה ארוכה של שקט אני לא יכולה לשאת את זה יותר. אני מבקשת ממנו ללכת לישון. הוא אומר, "את יכולה ללכת לישון אם את רוצה, ואתה יכולה גם להפשיל את המכנסיים, לגעת בעצמך ולבכות קצת בשבילי, בזמן שאני חושב על השיחה הנעימה שהייתה לי איתה".

למרות שמגע ידך המוכר נעם לי מאוד ולמרות שהיה לי ברור לחלוטין שזו ידך המלטפת את הגבעה הקטנה שנוצרה לה מתחת לרוכסן, היה לי נעים לפנטז שזו היד של שין לינג

מאוחר יותר, עם שקית אדומה גדולה, ישבנו לשתות קפה בקפה רימון.

סיפרתי לה על החברים שפגשתי הבוקר.

"את יודעת, גיליתי פתאום שיש שני סוגים של חברים.

באותו יום, העזתי, פניתי לאפרת ושאלתי אותה אם יש מצב לפגישה.
הצעתי לה את ההצעה שכל כך הרבה זמן התגלגלה במוחי: "אתן לך שנת חיים אחת מחיי תמורת ערב אחד איתך"

ההתנגדויות עוברות לתחום הבלתי מילולי. היא נאבקת ביד שלי הלופתת לה את פרק כף היד, אבל לא משהו רציני. אני שולח אצבע ללטף את הנקודה הזאת שאני אוהב, לא רחוק מהפתח, הנקודה ההיא השקועה קצת אבל לא מדי, מחוספסת אבל לא מדי

מספר ההודעות קפץ בלילה ל-1514, ועד שאני עונה לאחת צצות שבע חדשות. התפטרתי מהעבודה כדי שיהיה לי סיכוי להדביק את הקצב. אולי לא הייתי צריכה לכתוב בפרופיל שאני לא מנוסה, לא יודעת כלום, נאיבית, קצת טיפשה, פתוחה להתנסויות ומחפשת מישהו שילמד אותי

ואני מבטיחה לך, יקר שלי, שלמרות שאין שום דבר מיני בנ"ל, כמו שאני מכירה את עצמי, רבע שעה אחרי זה אני ארצה אותך בתוכי כאילו אין מחר. ארצה לזיין אותך כלכך חזק כמו כלבים מיוחמים בליל ירח מלא, ואני מבטיחה לך שאתה אכן תצרח מהתשוקה. בעיקר מהתשוקה שלי, אני מתכוונת

הוא עומד במטבח ועוצם עיניים. העובדה שהוא עושה משהו שביקשתי ממנו זה כבר הישג. צנצנת נוטלה נשלפת מהארון אני על הברכיים והג'ינס שלו נפתח ונופל למרגלותיו

אני פשוט לא מצליח להבין מה בין רשימת מוצרים שעוסקת בהיגיינה ובין להפוך לאנוש טוב. וזה מכעיס אותי. אני מתאפק שלא לשלוח לה עכשיו הודעה שתפסיק לבלבל לי את השכל באמצע יום עבודה. אבל משהו עוצר בעדי. איזה קול עמוק בתוכי רוצה להיות עכשיו צעצוע שלה. רוצה להיות "ראש קטן" ולמלא פקודות

הסיפורים נשלחו, השופטים נכלאו ועכשיו נותר רק לחכות להכרעות. הזוכה בפרס השני יוטס במחלקה ראשונה ליעד לבחירתו ברחבי העולם -- הזוכה בפרס הראשון יקבל מנוי זהב לשנה. שימו לב! חלו שינויים בהרכב צוות השופטים ובתאריך הסיום

השופטים שוחררו, הסיפורים שוקללו, ועכשיו גם אתם יכולים לדעת מי זכה במנוי זהב לשנה -- ומי זכה בסשן מעלף עם עורך המגזין

הדום במסכה ממשיך לחשוף את סיכומיו מן האקדמיה לדומים, והפעם: איך זה שכל הדומים עושים את אותם הדברים, בעיקר בתחילת הדרך, ולמרות זאת בטוחים שהם נורא מקוריים ורק הם חשבו על זה? התשובה: הם לומדים את הדברים האלה באקדמיה. הראיות לפניכם.

"כאן תמיד התעסקתי בשאלות שקשורות לבדס"מ. בסופו של דבר לשם כך התכנסנו כאן. גם היום אני שואל את עצמי שאלות על זה, אבל רובן מגיעות כהשלכות על הזוגיות שלי."

"ואז מגיעה הסטייה שלי. והופכת אותי למשהו אחר, שונה, חריג. לפחות בעיני אנשים. אני זוכר את המפגשים הראשונים שלנו, את עשית רושם של מישהי שמגלה עולם חדש. אני בטוח שהמפגשים האלה נחקקו אצלך יותר ממפגשים "רגילים" עם מטופלים אחרים. את חייבת להודות שזה נכון..."

"את יודעת זה מצחיק, לפני שהגעתי לכלוב הייתי בטוח שאני בן אדם באמת מעוות בראש. התרוצצו לי מחשבות ופנטזיות פסיכיות לגמרי שהייתי בטוח שאם מישהו ישמע עליהן יאשפזו אותי בכפייה."

הוא יוציא אותה משם. שפוכה. היא תישען עליו בדרך למגרש החניה. חשוך שם. עוד מעט הריפוד השחור להניח עליו את העצמות והשרירים העייפים. אבל הוא לא פותח את האוטו. הוא יניח אותה עם החזה על מכסה המנוע. מכסה המנוע מזמן התקרר. מתכת. זיעה חמה, צבע מטאלי קר. התחת – שוב – באויר. הבירכיים רועדות.

בדס"מ עד הסוף המר. בלי ספק אחד האנשים היותר מוזרים שפגשתי בזירה. ומה הן מוצאות בו? או אולי הן מריחות משהו בלב האפלה.

"אתה סובל ממחסור?"
"סוג של. תראי, אנחנו מעולם לא היינו זוג שעושה בדס"מ 24/7. תמיד יש הפסקות שאגב בעיני הן דווקא טובות ותורמות. תמיד פחדתי שאם נעשה כל הזמן סשנים נון סטופ זה ימצה את עצמו בשלב מסוים. פשוט יש תקופות שההפסקות הופכות לארוכות מדי..."

"גבולות השליטה הם משהו שכל אחד קובע לעצמו. כדי להיכנס לעולם השליטה אנשים מוכנים הרבה פעמים לטשטש את הגבולות ולעשות המון. זה מוביל להרבה מאוד ניצול, גם ניצול כלכלי, גם ניצול מיני. אם אתה נכנס לעולם הזה לא מוכן אתה בקלות יכול להתמכר לזה ואז אתה כחומר ביד היוצר – עכשיו השאלה היא מי היוצר..."