סיפורים

"רעה אחת! נו כבר. ספרי! עוד מעט האדון חוזר. הוא צריך להיכנס כל רגע..."
"טוב, טוב קרציה.. (אנחה) מאיפה להתחיל? אה. כן. אילצתי אותו הפעם להתפשט בחוץ ולהחזיק את הבגדים מקופלים בקפידה על שתי ידיים פרושות קדימה. ייבשתי אותו חמש דקות ככה בחוץ."

את מתחילה לפסל אותי מהרגליים, בתערובת הגבס במים החמים. הרגליים נקברות קודם כל.
את עולה למעלה מהרגליים, עוברת על החלק הקדמי ונותנת לו להתיבש ולהתבצק.

"גבירתי, עיצבת אותי להיות משרת ועבד מושלם. אילפת אותי להיות כל דבר שתרצי, אבל גם אם תענישי אותי אלף פעמים, אני לא אצליח ללמוד לא להציץ בך. אני מצטער, גבירתי, אבל אני לא מסוגל."

שנטל התייצבה בפתח משרדה של תרז בתשע בבוקר, כשהיא גוררת אחריה את עבדה החדש, פולו, ברצועה של כלב, שהוצמדה בקולר לצווארו. פולו רטן משהו על כאב בברכיים, אבל היה ברור שאת שנטל זה ממש לא מעניין.

תרז התפעלה מכוח העמידה שלו. היא ידעה שהוא יהיה אחד מהעבדים המעולים שידעה. כך זה תמיד, גודל ההתנגדות בהתחלה,כך גודל ההתמסרות בהמשך. היא חייכה. לפתע ידעה מה ישבור את שי. היה ברור לה שאיברו הוא חברו הטוב בעולם והשרביט השולט בחייו. אם אין ברירה אז אין ברירה,חייכה לעצמה חיוך מרושע.

מי שיציית לא צריך לפחד. הוא יעבור את התקופה בשלום וילמד להיות כלבלב צייתן, צעצוע עינוגים, בובת מין משוכללת, נייר טואלט שימושי או משרת מעולה.מי שיעז להתמרד, יענש בחומרה, עד שיאלץ לציית.

הוא ידע. כמה שהוא ידע שזה הולך לכאוב עכשיו, לצרוב בבשרו, להשאיר אותו מסומן, אבל למרות הידע הזה שצבר במשך שנות שרותו את תרז, הוא דאג לטעות מדי פעם, רק כדי שתעניש אותו. הוא ידע שהיא יודעת. קשר השתיקה ביניהם גרם לו לחייך, חיוך שנמחק מיד בהצלפת הפאדל.

"ארבע.. חמש.." ואני מתחיל להגביר את הכאב. "עשר אדוני." ישבנה מתחיל להיצבע באדום. חמש עשרה.. שנינו נכנסים לקצב כמו מאין ריקוד "עשרים אדוני", היא אומרת באקסטזה. אני מפסיק פתאום, ומעביר שוב את השוט על ישבנה, מלטף אותו, ומעביר לה צמרמורות של עונג. מושיט את ידי השנייה ומעביר אותו בין רגליה מרגיש את כל הרטיבות על ירכיה.

דיברתי בצ'ט עם מישהו שיצר איתי קשר דרך הכלוב. הוא נשוי כמוני, מנוסה, היו לו שפחות בעבר והוא בדיוק ידע והבין על מה אני מדברת. הוא לא התנפל עלי, ניסה לקחת עלי בעלות אלא גישש יחד איתי והזמין אותי לצאת איתו למסע - ככה הוא קרה לזה.

ההצלפות חזרו ונישנו, היא צרחה ויללה לרחמים.
למרות שידעה שזה מגיע לה. מודה לו בשקט על העונש ועל זה שסלח ולא הישליך אותה מסף דלתו לעולמים.

היא ישבה אל מול המחשב, מביטה בתמונות, מקנאה באותן שפחות שיש להן מה שנלקח ממנה מה שחסר לה כל כך. שמלתה מורמת תחתוניה מופשלים, והוא רובץ על הרצפה בין רגליה המפושקות לשונה הארוכה עמוק בתוך מעמקייה...

אהובתי! אני כל כך אוהב להלקות אותך בשוט. אני כל כך אוהב את הצייתנות המוחלטת שלך. את איך שאת מוכנה לשאת בכאב למעני.

היו כאלו שניסו לתת לי הוראות מרחוק - את הולכת יום שלם עם משהו שתקוע לך בתחת. את הולכת בלי תחתונים...
חלק מהפקודות ביצעתי בייחוד את זה שפקד עלי לקשור סביב עצמי קשר מיוחד. הלכתי והרגשתי כאילו הוא איתי.

"אני צובטת את הפיטמות שלי בכוח, מכאיבה לעצמי ומדמיינת את עצמי בתוך מסיבה של גברים. אני עם ידיים קשורות מאחורי הגב, עיניים עצומות וכל מי שרוצה ניגש אלי, דוחף לי זין לפה, צובט אותי, נוגע בי, אונס אותי ואני עוברת מיד ליד."

הסברתי לה היכן אני גר, בתשע בדיוק בדיוק הדלת שלי תיהיה פתוחה, חיוך קל עלה על פניה "כן אדוני" - ענתה.

"לכולנו יש צד אפל מי יותר ומי פחות ולכולנו יש פנטזיות שונות ומשונות"

סיפור אישי בהמשכים בו שזורים יחדיו פנטזיות ומציאות. הקוראים מוזמנים להגיב ולהשפיע על העלילה.

סיפור אישי בהמשכים בו שזורים יחדיו פנטזיות ומציאות. הקוראים מוזמנים להגיב ולהשפיע על העלילה.

סיפור אישי בהמשכים בו שזורים יחדיו פנטזיות ומציאות. הקוראים מוזמנים להגיב ולהשפיע על העלילה.

סיפור אישי בהמשכים בו שזורים יחדיו פנטזיות ומציאות. הקוראים מוזמנים להגיב ולהשפיע על העלילה.

סיפור אישי בהמשכים בו שזורים יחדיו פנטזיות ומציאות. הקוראים מוזמנים להגיב ולהשפיע על העלילה.

"..הוא חי בעצם בשני עולמות כרגע, מצד אחד חיים נורמטיביים בעבודה, שם הוא מנהל צוות תוכנה בכיר, ומצד שני, היותר מעניין מבחינתו, הוא הפך בביתו הוא להיות עבד, רכוש, יצור שלא חושב בעצמו שנמצא שם כדי להיות כלי לשירותה של מלכתו ושל מי שהיא עוד תרצה בכל דרך שתהיה..."

סשן אמיתי בין שפחה לאדונה.

מסע חטיפתו של עבד והפיכתו לסוס לכל החיים - חלק ראשון

פנטזיה המבוססת על מוטיבים מציאותיים
מאת: המכשפה (בתפקיד המלכה) והאוס בוי (בתפקיד העבד)