סיפורים

"קדימה! במהירות!" צעקה אשת פוטיפר ומשכה בקולר שהיה קשור לגרונה של בהמת המשא הפרטית שלה. פרעה פסע על ארבע, קולר כלבים לצווארו, ועל גבו ישבה הגבירה, שולטת בקצב ההליכה בעזרת שרשרת הברזל שבידה...

כשיצאתי מחדרה של יעל, לאחר שהפכה אותי לעבד עינוגים של גופה המושלם, לא הפסקתי לחשוב עליה. מצד אחד הרגשתי סיפוק ומצד שני חשתי מעט חרדה. אני כל כך רוצה שזה יקרה שוב, ומי יודע, אולי זה יתפתח למשהו ממושך יותר...

היא מחייכת. שקטה, שלווה ומאזינה לרחש העולה מרדיו מרוחק או דמיוני. היא משרטטת קו בציפורניה על חזהו החשוף. זכר חולצתו מתפגר בפינת החדר והיא, ידה האחת עוד אוחזת בכוס היין, השניה ספונה מתחת לראשה, משתעשעת בו...

הכרתי אותה בפאב. פשוט ככה. אני אף פעם לא מתחיל עם בנות בפאבים, אבל כשאני שתוי אני לא חושב בהגיון, ולא אכפת לי אם זה מביך או מגוחך ואם הן יגידו לא. למזלי ולמזלה של תעשיית הקונדומים, בשנתיים האחרונות אני שתוי הרבה...

אז החלטתי לצאת למסע. שבעה, חייכנית וטובת לבב, אמרתי לאדוני במתק שפתיים: "עכשיו, ממי, אתה יכול להזמין את מי שאתה רוצה, אני אתבונן בכם ואולי אפילו אצטרף." האדון לא השתהה ולו במעט...

חזרתי אליו, ולא סתם, על ארבע, כמו שפחה אמיתית, כמו שאני. אחריי שצ'וטטתי באתר זמן רב, הגעתי להבנה והכרה שהאנשים שבקהילה הם אנשי התשוקה, ואני מבינה שאי אפשר לחוות תשוקה תמידית ולאורך זמן רק עם אדם אחד...

טוב אני נוסע לכרתים. התלבטתי, למעשה התלבטנו, ונסגר. היא באה גם. כמובן באה, לשמש אותי ולהתבדר בעצמה...

אני באה אלייך. נעמדת מול גרם המדרגות, לוקחת נשימה עמוקה, ומתחילה לטפס. משתהה מול דלת ביתך דקות מספר, נותנת לתחושה החזקה לזרום בגוף שלי. אתה שם עלי את כיסוי העיניים ואני מתנתקת, נכנסת לעולם הפנטזיה שלי...

הוא ישב רכון על המחשב כשפסק החשמל. חושך עטפו. זה בטח המזגן אשם. מרגיש דקירות מצפון מייסרות. בבית רגיל לא היה מרגיש כך, אך הוא נולד עם ההרגשה שאין זה בית רגיל

א. הוא אהבת חיי, בעלי ואדוני, אלוף נעורי, חברי הטוב ביותר ושותפי לחיים. הוא הראשון והאחרון שלי, אבל... כולם יודעים מה זה גברים, ובעיקר גברים כמונו, שאוהבים גברים

יעל, בחורה שנונה ואסרטיבית, פרצה לעולמי כשחקנית הרכש החדשה של מחלקת שיווק. משהו רב עוצמה במבטה כבש אותי והסעיר את דמיוני. אנחנו יוצאים לקפה ואני מוצא את עצמי מתרגש כמו ילד מאוהב, שהילדה הכי יפה בכיתה חייכה אליו...

מהרגע הראשון שראיתי אותו בטלביזיה במבחנים ל"כוכב נולד", כמו מאות אלפי בנות ובנים ברחבי הארץ, התאהבתי בו עד כאב. ומאז, כוסס ציפורניים, התפללתי והצבעתי עבורו עשרות פעמים, רק כדי להיות בטוח שלא יעזוב...

הוא אסף אותה במכונית. הם נסעו חמש דקות ואז נכנסו לחניה פתוחה. הוא פתח את תא הכפפות והוציא מתוכו חבל ניילון. עדיין לא דיבר איתה, ואפילו לא הסתכל עליה מאז שנכנסה לאוטו...

חלומות, בשונה מפנטזיות, עשויים חומר דק יותר, שביר כמעט. החלום שלי עסק באישה, קשוחה, חכמה ממני וקרה אלי. גברים רבים יכלו לומר שאין לי מושג על מה אני מדבר, אך למרות אותם "גברים", זכרתי תמיד את החלום הזה...

ש. תמיד הייתה מטופלת בעייתית. הניצוץ הפראי בעיניה, עת פגשתיה במסגרת חברתית לפני כשלוש שנים, ניצוץ זה הרעיד בי נימים נסתרים, ואף על פי כן, ובניגוד לקול ההגיון, קיבלתי אותה לטיפול...

פגישה עם דום החי מזה שנים במסגרת יחסים פתוחה גרמה לי לרגע לחשוב שהדבר אפשרי גם בשבילי. הדבר הראשון שרציתי לעשות היה להתקשר לאדוני לשעבר, לקבל את הגישה לפיה אנשים בעלי תשוקה לא יכולים להיות מונוגמיים...

היא נכנסת לאולם הקולנוע, משאירה בחוץ את המועקות שליוו אותה. צרות של אחרים לשעה קלה. גבר יושב בשורות הראשונות, ומשהו בו מושך את תשומת ליבה. צדודיתו נאה, עד כמה שאפשר לראות באורו המרצד של המסך...

הוא שומע את קול העקבים שלה מתקרב אליו. הוא רואה אותה: כולה בשחור, שיער צבוע לבלונד, מבט מתנשא. היא מגיעה, נעמדת מעל לראשו ומסתכלת עליו מלמעלה. הוא מביט בה ואז עוצם את העיניים....

האדון שלי היה עם בחורה אחרת מספר שעות לפני שהיה אתי. כאבתי, הושפלתי, התאכזבתי. אבל ככל שחשבתי על זה, הבנתי שאין לזה שום בסיס. איני מבקשת את ליבו, כל רצוני הוא לפרוץ גבולות, להנות ממה שיש לי עמוק בפנים...

היית המאסטר שלי, אך לא ידעת לנהוג בכבוד כלפי הנתינה, ומכאן שלא ידעת מה עושים עם הקבלה העצומה שהענקתי לך בכל התקופה הארוכה בה היינו ביחד. את מה שהייתי זקוקה לו יותר מכל, אהובי, לא יכולת לתת...

ברקע השיר "הסלע האדום" של אריק לביא ז"ל, המספר על "מקום שאיש ממנו חי עוד לא חזר", ואני נוסע רועד מפחד למרתף האפל שנאמר לי עליו שיש בו הכל חוץ מאהבה ורכות, בעיר זרה, חמה ורחוקה, כשאיש לא יודע איפה אני ולמה...

אולי לא הייתי צריכה להגביר את הקצב שלי, מפגש אחת לשבוע הספיק לי, אבל לא יכלתי לחכות לפגוש את האדון שלי שוב, לענג ולהתענג. ואז הוא מספר לי שהיה עם אחרת, ואני מחייכת אבל בתוך תוכי מרגישה השפלה, בגידה, אכזבה וכאב...

לא רוצה להפסיד אותו, וכמהה לעבור גבולות, לנסות את עצמי, להרגיש משהו שטרם חוויתי. אך האם הוא האדון שלי, ומה זה אומר? האם זה בכלל מה שאני רוצה, ולאן נעלמה לה הרגשת החופש המוחלט לעשות מה שאני רוצה?...

ראיתי אותה במועדון דחוס אנשים. ידעתי מי זו. כולם ידעו. אבל היא כמובן לא הכירה אותי. ישבתי כל כך קרוב אליה אבל כל כל פחדתי להתחיל לדבר איתה...

איך הוא יודע איפה לגעת בי - חשבה לעצמה, וכאשר הוא שאל אותה בלחש האם היא מוכנה להמשיך, היא הנהנה בראשה, למרות שידעה כי אין לה מושג לאן זה יוביל...

בהצטלב מבטינו חשתי בעוצמה קורנת מעיניה. כמעט הרגשתי את מגע מבטה הדוקר החודר בבשרי. לבי שינה הילוכו, והחל מתדפק נגד חזי בסקרנות של תינוק, המבקש לצאת אל אוויר העולם...

היא הזכירה לעצמה בתוכחה שאין היא אלא שבויה בידי המלך ואסור לה להנות או להתמסר. היא חייבת להוכיח לו שאף אחד לא יכבול אותה, את נשמתה. אבל אז התפשטו דקירות קטנות ומתוקות של רטט חשמלי לאורך גבה...

אשת פוטיפר פקחה את עיניה המכשפות והביטה בחיוך ובשביעות רצון בעבד הקטן והמושפל שלה, בכלב העינוגים הפרטי שלה, אשר באופן מעורר גיחוך מצליח לעורר הערצה ויראה בקרב רבבות נתיניו...

"את נוהגת" אני מפליט לעברה קצרות וללא כל גינונים, תוך הטלת המפתחות לעברה. היא מתאמצת בהפתעה לקלוט אותם בידה. ולפני שמתחילים בנסיעה, אני מוציא מתא הכפפות חבל אדום מגולגל...

מאבק אדיר בין הרצון העז ללכת אליו, להיות עם כיסוי עיניים ולזרום, ובין השכל הביקורתי, שמתעקש על הרגשת הפחד...