סיפורים
פנטזיות וסיפורים אישיים
הוא בא אלייה לעבודה, מציץ בה מהצד. הוא מביט בה והיא לא רואה אותו. הוא יודע שהיא שלו ורק שלו, אבל הוא לא ראה אותה כבר הרבה זמן...
מתבונן בשקט, בין החריצים, / מנסה לגנוב עוד מבט. / מושך באפי בתקווה להריח / את זו שעברה כאן עכשיו...
היא הייתה הדומית המנטלית שלו והוא היה שבוי שלה מרצון, אך הוא היה גם אסיר - אסיר ללא יכולת חנינה לפחדיו...
ההקדמה ובה יסופר על מנחם מנדל, חובב הטיפה המרה, ועל בלה פרומה, אלמנת השוחט, שתי נשמות בודדות המוצאות זו את זו בעיירה הקטנה...
האולם היה מלא אנשים עטויי מסיכות שחורות מעור, קולות השוטים נשמעו למרחוק, ריח הדם עבר באפה, ראתה עבדים ומלכות מקיימים את טקסיהם, אדונים ושפחותיהם מבצעים זממם אלה באלו...
קראו לה ג'וד – נייס ג'ואיש גירל - ככה לפחות חשבתי בהתחלה; היא דפקה חלושות על הדלת, אני כמובן לא שמעתי, אבל אז היא הופיעה, עם שני ספרים חבוקים בידיה, שיער אסוף בקשת וחיוך ממיס...
זה היה הנסיון הראשון שעמדתי לעבור במשחקי ביזאר. קצת חששתי, אך היא נתנה לי תחושת ביטחון ואמרה שאוכל להפסיק זאת בכל עת...
"בוקר טוב כלב, חיכית לי הרבה זמן?" שאלתי את יריב. הוא הסתכל לצדדים בחשש שמא מישהו מהעוברים ברחוב שמע אותי...
"איפה אנחנו?" אני שואלת, "במטוס", הוא עונה.
"אבל... אני לא טסה. יש לי פחד גבהים ופחד טיסות. אני רוצה לרדת."
"אבל... אני לא טסה. יש לי פחד גבהים ופחד טיסות. אני רוצה לרדת."
עומדת במקלחת, נותנת למים החמים ללטף את גופי. יוצאת, מתנגבת בעצלתיים, לא מפספסת אף פינה...
"כמה שהבהלת אותי!" היא אמרה. הבטתי בה בקור מתנשא. היה לי חשבון איתה. התחלתי לעבוד במשרד כמה חודשים קודם, בשר טרי, חסר נסיון...
הוא תפס אותה לפני שהספיקה לנסות לברוח והשכיב אותה על מיטת ברזל רחבה. הוא חיבר שוב את ידיה באזיקים, הפעם למיטה...
היא הבינה שהמטרה של יואב זה שהיא תהפוך להיות סאבית כחלק מההרמון שלו. היא ידעה שזה לא יקרה, ומקסימום מה שיקרה הוא שהיא תהפוך אותו להיות הסאב שלה...
היום כשאני מבינה קצת יותר, אני מקבלת לחלוטין את ההבחנות של אלעד בין אדון למאסטר. הוא טען שההבדל העיקרי בין אדון למאסטר הוא במילוי הציפיות...
"מה שלא לומדים בדרך הנעימה, לומדים בדרך המביכה", חייכתי במבט מנצח. "זה קל מאוד, עונש קטן ונמשיך הלאה. בסוף תדעי להתנהג ולכבד את האדון שלך."
בכל פעם שעלה בי הספק שמא אין הוא נהנה להיות לי לאדון, הוא שב וענה שאלמלא נהנה לא היה עושה דבר, ואולם נדמה כי החשדות שלי לא היו פרי נוסף של פחדיי, בלילות האחרונים משהו השתנה...
בערך שנה שהוא מתקשר אליה ומציק לה, אבל לא מספיק כדי להגיש תלונה במשטרה... אבל בחודש האחרון הוא הגזים! הוא לא מבין שהיא לא רוצה אותו?
רק כשאנחנו עומדים מול הפחדים הכי גדולים של עצמנו, אנחנו מבינים כמה כוח יש לנו באמת...
"מיסטר Y הוא אדון אכזר. היא לא יודעת כלום. היא פוחדת. מאוד."
"מיס O רוצה רוך ונעימות או אכזריות ופחד?"
"מיס O רוצה רוך ונעימות או אכזריות ופחד?"
כששילם את החשבון היה כבר אחת-עשרה. והנשיקה הראשונה (!) שלנו הייתה בחניה, שם השעין אותי כנגד הרכב, יותר נושך ממנשק...
יש רגעים באהבה שהייאוש טורף בך. הרצון הזה להתחבר עושה בך שמות. לגעת להריח, לטעום מקצה ציפורן טיפת דם מלוחה. שום דבר לא ידמה לסבל של הרגע שלפני, אך אין גם הנאה גדולה ממנו...
נרגעתי, הוצאתי את המראה לראות כמה זוועה אני נראית, תיקנתי איפור ככל יכולתי, ניערתי את רעמת הלביאה. במלחמה כמו במלחמה, שיננתי...
הוא Y, היא O. שתי צורות גרפיות משלימות. שפה גבוהה, גוף שלישי. תמיד. הוא והיא. בפעם הראשונה קבעו לבית מלון זול, איזה שיחפוץ. היא - תבוא על ארבע, עיניה מכוסות...
מאסתי כבר בהצגות, בזתי לדרך בה ראו כולם את איך אמורים החיים להיות. איך אישה אמורה להתנהג, ומה היא אמורה לרצות. ואני, פאק, רציתי הכל, והרבה. מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר….
שש בבוקר, אני מתעוררת לכאב המוכר בזרועות. מתהפכת, צד ימין, צד שמאל. כואב. מעירה אותו בלחישה: "מאסטר, האזיקים כואבים, תוכל בבקשה להפריד אותם?"...
"את שוב מייגעת בהתחכמויות האינסופיות שלך…" עתה קם ממקומו, פתח את הארון בעל שתי הדלתות, והוציא שקית בד שחורה ממנה הוציא ספק חבל ספק רצועה שחורה ברוחב של כשבעה ס"מ...
התכופפתי, אוספת את כל השיער בידי, וקושרת בו קשר. עכשיו הרגשתי עירומה באמת. כיצד השכיל לדעת שהשיער הוא חלק אינטגרלי מהכיסוי שלי?...
דורית הגיעה לבית הקפה. אני כבר הייתי בפנים, מחכה. היא הסתכלה סביבה וביקשה למצוא אותי. הדבר היחיד שהיה יכול לשמש לה סימן היה מעיל האופנוענים המונח לידי...
בליינד דייט - חלק א'