יצירה מקורית לא קשורה

הסיפור התחיל לפני כשלושה חודשים. איל ההון ירחמיאל (חמי) פינקוביץ' נעלם בפתאומיות לאחר השתלטות בזק מפתיעה על חברת ההשקעות הגדולה במדינה. אשתו, שרה פינקוביץ' היתה מפתח חשוב לכל הפרשה. עד כה סירבה בכל תוקף להתראיין, ושיחת הטלפון המפתיעה ממנה הקפיצה אותי ואת הרשמקול שלי אל בית הקפה המבודד...

כשאירית, החברה הכי טובה שלי, הזמינה אותי למסיבה המטורפת הזו, לא האמנתי שאצליח לשכנע את בעלי. אבל היא הצליחה. שתי נשים פרובנציאליות, בעיניים מבריקות ובמיטב מחלצותיהן, יוצאות למסיבה פרועה בעיר הגדולה - תל אביב, הולכות לפרוק קיטור של בעל-ילדים-בית-עבודה...

העץ הזה שנולד לפני סבי ולפני סב סבי, עומד שם ולא זז. עליו מרשרשים ברוח ואחדים מהם לא מחזיקים מעמד ונושרים. בדאיה איטית הם מתקרבים לקרקע עליה אני יושב. אני חושב שאם אשאל את העץ מה הוא רואה כאשר הוא מפנה את מבטו מטה, ישיב לי הזקן שהוא רואה הרבה עלים ושהוא מכיר כל אחד מהם...

יש לילה. שניים רצים, מאחוריהם עוד שניים. מקלות הפלדה המושחרים והחלולים בזרועותיהם, מופנים קדימה. קולות נפץ נשמעים, מצד נגדי, ואז מהאחר. קולות חבטה עמומים, קולות מימיים, והאדום פורץ, מציף, כמו בחלומות הכי נוראים של הילד הכי טוב...

קרני השמש של שש וחצי בבוקר הסתננו להן דרך החלון. מפלים פרועים של שיער אדום כהה נפרשו על הכרית, נשימות קצובות הפרו את שלוות החדר. היא ישנה, בוודאי חולמת על היום שיתחיל בעוד כמה שעות, תחילתו של חלום חדש: בית הספר למשפטים...

במעבר בין סערת הפנים אל החיים שמכניעים את הדרמה שלי / אכזבה / בין מודעות עצמית ספק מוגזמת / החונקת את הרגע / לגירוד באף שלא מופיע בחלום. / בין נסיון לדברר הכול באותה שפה / לפרצוף היפהפה שבראי שחוץ ממנו לא משנה כלום...

בואי, אני אתן לך נשיקה על הפצע וזה יעבור", הצעתי בגיחוך, "זו התרופה שאמא שלי הייתה נותנת לי". ברצינות תהומית, אלינה הגישה לי את ידה. חייכתי ונישקתי קלות את הפצע. ריח דמה החם העביר גל של חשמל בגופי. נשקתי שוב את הפצע ובקצה הלשון טעמתי את דמה. אלינה חייכה והתקרבה אלי...

היה זה יום חורף קר להחריד. השמים היו שחורים משחור, עננים כבדים וזועמים געשו בשמים, הרוח הצליפה בפראות, משולחת כל רסן, מעודדת על ידי האנשים הרועדים הממהרים לחומו המלאכותי של המוכר והכביכול...

חלל עצום, ארמון המשתרע עד אין סוף, ובקצה, הס פן תעיר, יושב גבר זקוף קומה ומנגן במתיקות עגמומית...

5:10 לפנות בוקר ואני לא נרדמת. כבר קראתי, וראיתי טלוויזיה, ניקיתי את הבית וחיפשתי עבודה. ועכשיו אני יושבת משועממת ועירנית עם הסמירנוף אייס ביד. פאקינג קארי ברדשאו, עם הסיגריה, הדרינק, הלפ טופ ושום מסר...

גם לשמנים יש רגשות, תשוקות, אהבות, תקוות. שמנים הם בני אדם כמו כולם. רציתי שיהיה לי חבר, רציתי שיאהבו אותי, רציתי להיות מאוהב. וכל כך רציתי, שמצאתי את עצמי משקר לדודו, בחור שהכרתי דרך אתר ההכרויות...

אתה רוצה לקחת, לדעת הכל, רוצה לחדור למקום בו רגל אנושית לא דרכה מעולם. אני מגנה בציפורניים, נושכת, בועטת, מעליבה, מתחמקת, לא נותנת. תעזוב אותי בשקט, טוב לי מאחורי החומות האלה. שקט ובטוח לי שם...

כשאני קוראת פרסומים באתר הזה, כולם נראים לי כל כך מבינים, כל כך מנוסים. מתי הם התחילו? איך? ורק אני סופגת, קוראת, ולא יודעת איך וממה להתחיל. "תתחילי מההתחלה" אומרים בסרטים אמריקאים. לא אוהבת סרטים אמריקאיים, ועדיין צופה בהם...

ביום ובלילה / בחוסר שינה / בין ספר למחברת / בין האוטו לעבודה / בין שיחה לשיחה / לא שמת לב / שבעצם, בקצב לא מדוד, / הלכת לאיבוד...

שלושה רגעים וחצי זה לקח ונגמר, כשמשא הגוף העצום התרומם מעליה, ירק משהו מזווית הפה והתרחק לחפש לעצמו עניין במקום אחר. רגע אחד, היא אומרת לעצמה, הוא לא אמור היה לעזור לי לקום עכשיו?...

השעה, ללא התראה, הפכה לארבע וחצי בבוקר. התריסים סגורים. קלפטר עוד במיטה, ערום, מנגן על הקלאסית היפיפייה שלו מנגינות שרק הוא יבין, מנגינות שיצאו לו רק מהגיטרה הזו...

אידאוידו מגייס את כישרונו המוכח לחיבור תיאוריות מטופשות, ונדרש לסוגיית הכוסית: מי היא כוסית, מי לא יכולה להיות כוסית, ועל אילו שלושה סוגי כוסיות דיברה התורה...

יום אחד עוד אשא אותך בטופרי, לעבר ההר הכי גבוה, מקום בו האוויר דליל כל כך, שהוא מספיק רק לחלומות...

אני זזה, מנסה להשתחרר מחיבוקך, ואתה לא נותן לי. מתוך שינה אתה אוחז בי.
אני לא מצליחה להירדם, אז אני בוחנת כל תו ותו בפניך...

הרבה פעמים גלשה סנדרה הגדולה בפורומים וראתה דיונים על הסכמים כאלה ואחרים. בהשראתם, מוגש לכם "הסכם טרום סטוץ" הומוריסטי...

למה כשאנשים שואלים אותי מה נשמע הם אף פעם לא מקשיבים לתשובה?
למה כשאני מסתכל לך בעיניים כשאני מדבר איתך, את טוענת שאני נועץ מבטים?...

אתה איש רע ואכזר ונקמן וגם ילדותי. האף שלך קצת עקום והעיניים אדומות. אז בבקשה שמישהו יסביר לי איך הצלחתי להתאהב בך כל כך?...סוגרת חשבונות, בפעם המאה אלף.

אני שונא את יום העצמאות. מתעב אותו. ומתעב אותי. אני עייף נפשית, כי אני מוסיקאי ומוסיקאים עובדים קשה ביום העצמאות. אני כבד פיזית, כי אני ממנגל ביום העצמאות... ואני בעיקר בודד ביום העצמאות.

העלילות המוטרפות של מסיבת הסילבסטר על חוף הים בקופנגן - סיפור שכבר לפני הרבה זמן הייתי צריך לספר, ואף פעם לא יצא לי. למי שיחפש כאן קשר לשליטה ולכאב, הקשר היחידי הוא שהרבה אנשים לא שלטו על הצרכים שלהם, ולכולם היה כאב ראש למחרת...

התמסרתי אליך, כל כולי בבטחון ובאהבה.
לאט לאט מצאתי את עצמי בתוך מערבולת אל הכלום.

האם היא באמת הלכה לתמיד, האם יש סיכוי שהיא תחזור, ואיך הלב?...בדיקת מצב לאחר פרידה.

קונטרה וונדום נון פאסונדום - אל תשתין נגד הרוח (לאטינית) הוא המוטו של דורי, שאהובו נינו עזב את ישראל לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כעת דורי מוצא עבודה, וליאון מתעמת עם דורי לגבי טיב יחסיהם.

בביקורו השני בכפר הידידותי, מגלה הגיבור כי הרוח העליזה של אנשי הכפר נעלמה וכי הם רדופי אימה. הוא יוצא לבדו ליער לגלות את מקור הרוע, ומוצא דמות מסתורית חדורת נקמה...

מה הרעיון של קאזינו? למה רוב האנשים שנכנסים לקזינו משאירים שם את הכסף שלהם? ולמה הדרך היחידה בעצם להרוויח מקאזינו, היא להיות בעל הקאזינו?

צעיר סטרייט הולך למיטה עם בחורה וקם עם הפתעה - חלק א' אם תהיה דרישה יהיה גם המשך.