סיפורים
פנטזיות וסיפורים אישיים
את יגון הפרידה מתומר החלטתי להטביע בקצת אלכוהול בפאב הכי אופנתי בת"א. "את חייבת להמשיך הלאה ולהכיר בחורים חדשים" קבעה ענת, חברתי הבליינית. למרות שענת הייתה חברה טובה למדי שלי, לא חלקתי איתה את סודי.
כשאת רעבה, ואתה רעב, ואין כלום במקרר. אתם עומדים שניכם מחובקים מולו, לאורו. את נשענת עליו מעט, רגל שמאל שלך מקופלת מעט, הראש שלך נח על צד גופו החם. אתה מחבק אותה, מקיף בידך את מותנה. לפעמים אתה קצת חושש מהרגעים האלה, כשהיא רק שותקת. "רק" שותקת.
אני אוהבת את המקצוע שלי. אוהבת להיות מזכירה, למרות שאני מודעת ליכולותיי, ויודעת שאוכל להתמודד בקלות עם תפקיד הרבה יותר בכיר במערכת. אני עוסקת במקצוע הזה מעל לעשרים שנה, ולמרות פיתויים שונים ומשונים שנתקלתי בהם בימי חיי, תמיד העדפתי את מה שאני עושה כעת.
לפעמים הוא ניגש לכלוב שלי ומושיט יד מבעד לסורגים, נותן לי להתענג על פיסת מגע קטועה. לפעמים הוא בכלל לא מספיק ללטף אותי כי אני מתרפקת על היד שלו כאחוזת תזזית. לפעמים הוא ניגש אל הכלוב ומשתופף במרחק של כמה סנטימטרים ממנו ולא מושיט יד – רק מסתכל.
סופשבוע פרוע בניו-יורק. כל קשר בין הדמויות והמקומות למציאות מקרי. בכלל, ניו יורק היא פיקציה ואין מקום כזה, ארה"ב.
הרפיתי את שרירי ההתחכמות בפני ולקחתי נשימה עמוקה. "אמא, אני צריך לדבר איתך." היא קפאה ועיניה ריצדו בחשש בין עיני, מחפשות תשובה. "אולי כדאי שנשב בסלון?" הצעתי. היא פסעה אחרי בחרדה, והכינה עצמה לנורא מכל – The H word.
כותבת את עצמי למוות. במילים אני טובה. עם המילים אני הולכת הכי רחוק. במילים אני גיבורה, מלכה. עם המילים אני כלבה, אני זונה. יכולה לכתוב על ההשתוקקות. על הערגה, על כמה שאני צריכה להיות למטה, נשלטת.
אומרים שלום / נשיקה חפוזה / הכל שחור לבן / קזבלנקה של שנות הארבעים / אני המפרי / היא אודרי / Here's to looking at you, kid.../ היא נסעה / אני עומד שם / מעכל את השמיים ואת הארץ בלעדיה
עמדתי היכן שהוא הורה לי לעמוד. חושך מוחלט כיסה את המקום. רק הבהובי פנסי מכוניות נראו מרחוק. הוא התרחק. עמוק בלבי ידעתי שהוא לא יפקיר אותי לסכנות, אך בכל זאת, כשהרכב הראשון התקרב אלי, הרמתי יד בחשש בל יתואר. הוא עצר לידי. פתח את החלון ושאל: "כמה?"
"אני לא הולכת להכאיב לך היום. זו לא הכוונה. אני לא צריכה להכאיב לך כדי שתצייתי לי. את תרצי לציית. כי אני אומרת לך. כי אני מבקשת אותך. אני מזכירה לך בפעם האחרונה שאסור לך לשנות את התנוחה, לפקוח את עינייך או לדבר. זה ברור?".
הוא הביט בה ארוכות וחייך שוב. היא התחילה להתעצבן. זה לא מתאים לה העניין הזה. הבנאדם מופרע. היא שונאת כשהאנשים שהיא מכירה הופכים להיות מוזרים פתאום בלי שום התרעה.
הכל התחיל לפני שלושה חודשים, כשגילי (שם בדוי), שלח לי הודעה מתוקה במיוחד באתר היכרויות ידוע. התחלנו לדבר במסנג'ר, אבל, כהרגלי בקודש, לא תמיד עניתי לו, שלא לומר התעלמתי ממנו במתכוון.
גבירתי ביקשה ממני לתאר לה במכתב את אשר הרגשתי לאחר הלילה הראשון שלנו ביחד, בו הועמדתי לראשונה כשפחה מול מלכה.
בלעת בשקיקה את רגלי הנתחבת עמוק לתוך פיך. מתמסר כאותה זונה שרציתי שתהיה. רגלי השניה מועכת את מבושיך, רומסת את אברך הזקור. אתה נאנח ולוחש לי "אני שלך מלכתי, עשי בי כרצונך".
זה היה סופו של יום נורא, מאותם ימים שהכל בהם הולך הפוך. כל הדרך חזרה מהמשרד קיללתי. לא חושב שהייתה קללה שלא השתמשתי בה.
חורף. היא עטופה בבגדים חמים ונקיים, מגפיים לרגליה, פוסעת בזהירות בין השלוליות בדרך העפר, חוזרת הביתה.
"שכב על הגב כלב". קולי שקט ורגוע ואינו מרמז על זממי. וכשהוא שוכב ומביט בי מתחתי בציפיה לבאות, אני נעמדת בפישוק מעל מתניו ומתחילה בריקון איטי של השלפוחית, מסמנת את גופו ועולה לכיוון פניו.
בעיניים זורחות ישרה את הפתק הישן והדהוי, קוראת לעצמה את הכותרת : "גפילטא פיש (6 מנות)"
היא ידעה בדיוק מה עליה לעשות.
היא ידעה בדיוק מה עליה לעשות.
הוא מתנשף ומחבק אותה ואז שואל אותה, בין שריטה ללטיפה, "את חושבת שאנחנו משעממים?"
הוא צילם אותי מכל מיני זוויות. ממש הביך אותי לשבת מולו פשוקת רגליים ולגלות שהוא (כמעט) מצלם אותי גם משם.
"מה אתה עושה? צילומי פורנו?", אני מזדעקת.
"לא, אל תדאגי, אני רק לומד כרגע את הגוף שלך", הוא אומר בחיוך ואפילו לא מזיז את המצלמה.
"מה אתה עושה? צילומי פורנו?", אני מזדעקת.
"לא, אל תדאגי, אני רק לומד כרגע את הגוף שלך", הוא אומר בחיוך ואפילו לא מזיז את המצלמה.
כמו סקס, רגיל, בחושך, מתלטפים כמה דקות, מנשקים ומלקקים, ואז חודרים, ואז גומרים, ומתנגבים. אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך. כמו סקס רגיל, כמו גביע גלידה וניל. להתמסר, ולדעת שמשהו חסר...
איך גבר שולט כ"כ מתקשה לראות זאת? הרי הכניעות לא נחבאת אל הכלים כשאתה מביט בי, ומוליד לי בו ברגע פרפרים בתוך הבטן. אבל זה קשה, כי רובכם באים עם ספר מתכונים לאיך זה בדיוק צריך לקרות ולהתנהל...
היא לא ראתה אותו כבר שבועיים, מאז שהוא המריא לאירופה, ולכן החליטה להפתיע אותו. היא רצה לארון הבגדים, גרבה את הביריות, לבשה את תחתוני התחרה שכה אהבה, והחלה במלחמה עם קרסי המחוך...
"את בכלל לא נשלטת 'אמיתית'" - משפט זה כבר הוטח בה עשרות פעמים על-ידי כל אותם דומים שניסתה. מתסכל! רק היא ידעה עד כמה באמת היא חפצה להישלט, ועד כמה הפנטזיות שלה היו קיצוניות ומוחשיות...
"כבר אמרתי שאין לי כוח אלייך?"
"אולי תשתוק?"
"אולי תסתמי? איפה הגאג כשצריך אותו?"
"איפה הפלאג כשצריך אותו?!"
"אולי תשתוק?"
"אולי תסתמי? איפה הגאג כשצריך אותו?"
"איפה הפלאג כשצריך אותו?!"
מסתכלת על השעון, הדקות מתקרבות, פותחת את המנעול בדלת, קושרת מטפחת על העיניים, מחכה. עומדת עם הגב אל הקיר, ממש מול הדלת, ואז הוא נכנס, ואני שומעת אותו נועל את הדלת אחריו...
שלושים דקות של הכרות