סיפורים

הזדקפתי על המזרון שלי בפינת הסלון. השלפוחית עמדה להתפוצץ לי. זחלתי אל המתלה, מושכת בזהירות את הרצועה בין שיני ונעמדתי על יד דלת הכניסה, רומזת על הנחיצות. הוא התכופף אלי, בודק בידו את השלפוחית הנפוחה. "כלבונת מסכנה. הנה. כבר נרד למטה..."

סבלנות היא באמת נושא שיצא לי לחקור אותו מכל הכיוונים. וזו תכונה שאני חייבת שתהיה אצל הגברים שלי. יכול להיות שכל זה בא ממערכת היחסים המעוותת שלי עם אבי, אדם חכם באופן בלתי נתפס כמעט, גאון בתחומו, מדען, אמן, איש רנסנס. אבל אלי, לבת שלו, מעולם לא הייתה לו סבלנות...

הדלת שנפתחה קרעה את חוט המחשבה, והיא עמדה שם עטופה במגבת, כולה רטובה, מחייכת ומציינת שהיא אוהבת ייבוש טיבעי. ביקשתי שתוריד את המגבת ותשאר לעמוד שם, בפינת החדר. רציתי לראות אותה, פשוט לראות אותה עומדת מולי...

"צהריים טובים", פתח ואמר המרצה החדש שלנו, האנשים תלו בו מבט מופתע. "אני שחר, בן עשרים ושש. אני הישגי, דורסני, יהיר, מוצלח ויוצא דופן באדישות שלי ובביטחון. בשביל למצוא חן בעיניי ולעבור את ההרצאות שלי, תצטרכו להשקיע ולהתחנף"...

להמתין. להמתין. להמתין. להמתין שיבוא. להמתין שיחזור. להמתין לתוצאת המבחן. להמתין לתחילת המשחק. להמתין לסיומו. "כמה זמן אתה מוכן להמתין לי?" שאלה אותי ליעד ולגמה מספל הקפה לגימה ארוכה, תוך שהיא מישירה מבט לעברי וחצי חיוך מתחיל להשתפל מזוויות פיה...

אני מגיעה לארץ לביקור, עוד שלושה ימים. תפנה למעני את הערבים שלך."
"את מספר אחת", עניתי.
"אני מגיעה עם חברה, גם היא עורכת דין כמוך. תוכלו לשעמם האחד את השנייה"...

השעה הייתה 6:00 בבוקר, צלצול חזק נשמע אך ניקול הייתה שקועה בשינה. דלת תאה נפתחה ואל התא נכנס אחד המדריכים עם שוט קצר בידו. שתי הצלפות מהירות בירכיה העירו אותה בבת אחת. "שלא תעז יותר לגעת בי" סיננה בזעם אל הגבר לבוש השחורים...

צעדיו של אדוני נשמעו ברקע הדממה. עצרתי את דמעותיי וחיכיתי שיתקרב לשחרר אותי מתנוחתי הכואבת. הוא הדליק את הדוד וחזר לחדרו. פסיעותיו המתרחקות הרחיקו את גופי מהתרת כבילתו אותי. בהיתי בקשיחות שחלפה מאחורי גבי והערצתי אליה אך גברה...

היו עירומים אחרי סשן מטריף וסקס פרוע. הוא אחז בידה והוביל אותה אל המקלחת. נשימתה נעצרה. ידעה מה עומד לקרות. הגבול הכי קשה שלה עומד להיחצות בהסכמה משותפת. ריגוש מעובה באימה טהורה החל להציף. הייתה מוכנה לגמרי והייתה הכי לא מוכנה שאפשר...

ההצלפות המשיכו. הן הפכו מונוטוניות. הרגישה את הסם המסתורי ההוא מתחיל להתפשט מישבנה הצורב אל שאר אברי גופה. הכאב הפך מוכר. כמו חבר. שוקע בתוכה, מציף את חושיה מעלה-מעלה. ואין חזור. כל הנוכחים נתנו הסכמתם: השפחות שייכות לגברים לשעשוע. לכולם...

אני חושב שסבלנות היתה אחד הדברים הראשונים שדיברנו עליו. גם על סקרנות דיברנו, וזה די מוזר לשלב בין השניים. אני איש סקרן מטבעי ומאוד מגרה אותי לדעת דברים, ואיך תהיה סבלני כשאתה מת לדעת, לדעת הכל...

ביקשתי ממנו מראש להמנע ממגע פיזי, גם בגלל הסיטואציה המביכה - ביקור אצל האקס שלי, וגם בגלל שבאמת הייתי צריכה קצת מרחב, אוויר. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את המגע שלו, אבל הכל היה כל כך טרי, ראשוני ואינטנסיבי. הייתי צריכה קצת להתרחק כדי להתקרב שוב מאוחר יותר...

השקט סביבי הטריף את דעתי. השעמום מחוסר המעש גבה את מחירו בפיהוקים נרחבים. הפעלתי את המחשב, התחברתי לרשת וכן, שוב אני ב"כלוב". היא היתה שם. "שלום המלכה", אמרתי בנימוס והתחלתי להרגיש את פרפרי בטני מעופפים להם בהתרגשות...

עברו השעות, שעות בהן הלכנו לאיבוד, בתוך, מעל, ומעבר לזמן. בתוך החלל הקטן שסביבנו, מבודדים במרכז העיר ההומה, כאן, ולא בשום מקום, מופרדים מהעולם שבחוץ בבועה מרחפת...

הוא אסף אותה מביתה, כיסה את עיניה טרם נכנסה למכוניתו והבטיח לה הפתעה מרגשת. ליבה הלם, ושמחה הופיעה בעיניה, היא אוהבת ריגושים. הנסיעה עברה בצורה חלקה, מוזיקה נשמעה ברקע, דמיינה בעיני רוחה איך הנוף נראה. לפתע, המכונית עצרה...

הסלולרי מצלצל. מוציא אותו מכיס המכנסיים ורואה על הצג את שמה. מה היא רוצה עכשיו? התעקשה כל כך עד שהכל עלה על שרטון. אבל בכל זאת, זו היא. שומע את קול נשימתה על פומית הטלפון ולבסוף את קולה. קולה, אליו כל כך התגעגע...

נכנסה אל החדר. הוא המתין לה שם, ישוב על כורסה בפינת החדר, רגליו פשוטות בנינוחות לפנים, כוס קפה מהביל בידו. אצבעו סימנה לה להתקרב. ניגשה אליו והתכופפה להצמיד שפתיה לשפתיו. לשונות התערבלו בטעם של קפה ותאווה וגעגועים...

ככה סתם באמצע הרצאה משעממת, מחשבותיי נדדו לארץ אחרת ו... כף רגלה האחת כבר מונחת לה בעדינות על גבי, נחה רגועה אחרי יום מפרך. כפות ידי פרוסות על הרצפה ועליהן מונחת כף רגלה השנייה. איך קרה שכף רגלה גורמת לי לכל זה? נושם נשימה עמוקה ומשתדל להסתיר קצת את מה שמתחולל בפנים...

דנה היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו משוחחים ארוכות במסנג'ר, בטלפון, נפגשים לשתות קפה יחד, ולעיתים, כשנחה עליה הרוח, אני עושה סידורים ותיקונים אצלה בדירה. היא מספרת לי על החבר שלה, אני מספר לה על כל מה שעובר לי בראש. כל הפנטזיות הכי אפלות שלי נפרשו בפניה...

"אני רוצה אחת, אחת שתהיה ליד המיטה שלי כשאני הולך לישון. אחת שתחכה לי בבית כל פעם שאני מגיע. אחת שתשמח לראות אותי כל פעם מחדש כאילו היתה זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותי", אמרתי לה. וכך התחיל הסיפור...

אחרי שאמרה את מה שאמרה חיבקתי אותה. שכבנו איזו דקה חבוקים. הנשימה שלה הפכה כבדה ואיטית. היא כבר ישנה, חשבתי לי, שלפתי את היד שלי מתחתיה, קמתי מהמיטה וירדתי לסלון. מה אני עושה לא נכון, מה היא בכלל עושה פה, מה יש בה שבכל זאת אומר לי: סבלנות, סבלנות...

הוא שולט. לא כמו הגברים שנתקלתי בהם במועדון, שמנסים לכפות עלי את המבטים ה"חודרים" שלהם. בלי פוזות, בלי להתאמץ להיות שולט, הוא מצליח לגרום לי להיות בדיוק איפה שהוא רוצה שאני אהיה. אבל אני אשקר אם אגיד ששמתי לב לזה מהרגע הראשון...

האנשים שהיו עדים לסצינה בה אדוני העניש אותי בסופרמרקט, הביטו המומים והתרחקו כל עוד רוחם ברגליהם. רק בחור אחד אזר אומץ והתקרב אלינו. "אני מקנא בך על שיש לך אדון כזה!" אדוני אחז בזרועו והרחיק אותו מטווח שמיעתי...

אני מגיעה עייפה מיום העבודה. עקבי נוקשים במעלה המדרגות, והד עולה מקירות המסדרון הארוך המרובב עלי שלכת כתומים. הוא יודע את צליל צעדי משכבר. הדלת נפתחת בפני והוא שפוף, צועד אחורה, מבטו מושפל, הקולר לצווארו...

הגוף שלי, הגניחות שלי, הגמירה שלי... כולם שלך. רוצה להרגיש אותך, רוצה להרגיש גוף של אישה לידי, מותח אותי מבפנים, כל היד משחקת ומרעידה לי את כל הגוף. בשביל זה אתן לך להביא אותי למקומות שאני לא מכירה...

אחזתי בשמלה ומתחתי אותה לעומתי. נמשך הבד, ואת אחריו, אבל ביקשתי שלא תזוזי כלל. מתחתי את הבד ובמספריים חתכתי פיסה ממנו. נשימתך נעצרה. לא אמרת דבר, אבל הרגשתי את ההפתעה הולמת בך. עורך הצחור נחשף מבעד לחור, צחור כל כך על רקע שחור הבד...

"את נמצאת במתקן לאילוף והכשרת שפחות," אמר הגבר בקולו השקט והקר, "ובשבועיים הקרובים תעברי את סדרת האילוף שלנו, עד שתהפכי לשפחה מושלמת. אמנם היית רגילה עד היום לנהל אחרים, לתת פקודות ולקבל שרותים, אך זו בעצם גם הסיבה שאת פה..."

היא הייתה מופלאה. פגשתי אותה באחד הפורומים, זה היה אחד הסשנים הראשונים שלי, ממש בתחילת הדרך. היא הייתה צריכה שמישהו יתלה לה וילון, ואני הצעתי את עצמי למשימה. הגעתי אליה על-פי ההנחיות שנתנה לי. בחוץ, הייתה שקיעה כתומה...

רונה, המאהבת הדומיננטית שלי לשעבר, תמיד אהבה פינוק כיד הדמיון הפורה שלה, ואני נהגתי לספק לה אותו באהבה מלאה. פעם אחת, רונה יצאה לחו"ל במסגרת העבודה, וכשחזרה ציינה כי יש לה הפתעה, ושאהיה מוכן נפשית...

המלכה אהבה את עצמה כל כך / ואהבה את ההתמסרות / אבל מצד שני שנאה את הבדידות / מולה רכן העבד שלה / שכבר התמסר לה באופן טוטאלי / והיא נזכרה פתאום בזמנים אחרים / עוד כשלא הכירה אותו / עוד לפני שידעה את מסירותו / עוד כשהוא עשה שטויות...