סיפורים

היא באה אחריו והוא ראה שהיא עומדת רק בתחתונים וחזייה. בניגוד לפנטזיות על מלכות, הם לא היו שחורים מתחרה או מעור, אלה היו לבני כותנה ילדותיים בצבע לבן עם רקמת שושנים קטנות וורודות. היא נראתה לו כמו בובה אבל המבט המקפיא בעיניה הראה לו עד כמה הוא יעשה כל מה שהיא רק תגיד.

"אני מצטער אך איני יכול להבליג על כך. זוהי עבירה חמורה ביותר". במבטו חמור הסבר וקולו הקשוח הורה לי לצאת מהג'יפ ולהתלוות אליו לניידת המשטרה. הרמתי את ראשי והסתכלתי היישר לתוך עיניו כלא מאמינה. משראה שאני לא מצייתת נפתחה דלת הג'יפ ונמשכתי על ידו החוצה. מגפי השחורות התלכלכו מעט מהבוץ שבשולי הכביש.

תא יפיפה בתוך אונית שעשועים ענקית. מהתא יוצאים למרפסת, משקיפים על אינסוף של תורכיז מדהים, כמעט שקיעה,שקט מוחלט מסביב. שני כסאות במרפסת. אני קשורה לאחד מהם.

בשנים שעברו מאז, לולו גילתה שכוחה הוא למעשה עקב האכילס הגדול ביותר שלה והיא פתחה במסע בניסיון למצוא דרך לנטרל אותו או לנסות להוריד אותו ממנה, לפחות לכמה שעות ביום. כך היא גילתה את עולם השליטה, עולם של אדונים ושפחות, עבדים ומלכות, עולם של שולטים ונשלטים וסוף סוף היא מצאה קצה חוט לחיים שיכולים להתאים לה.

"אני עכשיו מזיינת אותך כלבה, כלבה מסכנה שכמותך צריכה להיות עם זין רפוי לא עומד, אנחנו לא ביום העצמאות, בשבילך זה רק יום הזיכרון...וישאר לך זיכרון."

מסתכלת עליו מלמטה, מרגישה כל כך קטנה. הוא מסתכל עליי במבטו, זה שגורם לי לצמרמורות, זה שגורם לי למחול על גאוותי, פעם אחר פעם, להכנע לרגליו ולזעוק לו במבטי "כן אדוני".
הוא בוחן אותי, קטנה כל כך למרגלותיו. בוחן את עיניי הנישאות אליו בהערצה, את סימני הסשן, את לובן עורי. המים נושרים מגופו בשבילים מהפנטים. ידיו שלובות על חזהו.

חוטפת את ידי, מושכת אותה בחזרה אליי והוא, עם טיפת כוח מחזיר אותה בחזרה. "סוף סוף קרב, סוף סוף קצת כוח". בועטת ברגליי, מזיזה את ידיי אבל בעצם, אני לא מצליחה לזוז. מתחילה לרעוד בהתרגשות. העיניים נקשרות. זהו. עקודה. "אם תמשיכי להשתולל, גם הפה המרגיז שלך ייסתם אז תיזהרי."

הערב התחיל במפגש של ארבעתינו, שני אדונים ושתי סאביות. ידענו איך הוא עומד להתחיל... לא ידענו איך הוא עלול להסתיים! למעשה זה היה מפגש ראשון שלנו, מין רעיון שעלה במיקרה וסחף את כולנו. רצינו כל כך לדעת לאיזה גבהים אנו יכולים להגיע, כל אחד באשר הוא.

טוב זונות שלי, בואו. בואו ניסע אלי הביתה. בבית החמים אני מבטיח לפנק אתכן. הזו שאיתי ציחקקה וזו שסופחה אלינו הפשילה את ראשה. היא כנראה מורגלת לזה שמשכירים אותה בשכר עלוב לאדון אחר מידי פעם.

"אם אתה רוצה אני מוכן למצוץ לך או כל דבר אחר רק בלי עוד מכות עם הדבר הזה ובלי משטרה באמת אני אעשה כל דבר."

הם נעמדו בדקו את הרצפה שניקיתי ולא היו מרוצים.

ביום ראשון חלי נכנסה לחדרי לבקש ממני משהו בשעה שהייתי עסוק בעבודתי. היא הסתכלה על המסך של המחשב וראתה את האתר של הכלוב פתוח. שמתי לב שהיא מתקתקת לי במחשב ופתאום היא אומרת לי "אז אתה ששון".

אחרי כל מספר נשמעה צרחה ולאילו התלווה בכי אומלל. מידיי פעם כשהיו המספרים נחלשים נוספו צלילי החבטה של השוט שהיה ביידי ואז היו המספרים חוזרים לשלוט בקונצרט החגיגי.

נמאס להן מההצקות שלי, הן החליטו להתנקם נקמה כואבת ומשפילה.

אני מעביר אצבע על שפת החוטיני הדקיק שלה, חודר-לא-חודר. רטובה. מאד. ירכיה מתכווצות קמעא למגעי. נשימתה החמה שוטפת את פניי. אני מחדיר אליה לשון לנשיקה ארוכה ארוכה. "אההמ".
מלצרית צעירה עומדת לידנו במבוכה, מעבירה משקלה מרגל לרגל, גוון אדמדם בלחייה.

היא הזדחלה על הריצפה, אחוזת תזזית, כאילו מחפשת לעצמה עוד חלקיק אחד של חמצן
כדי לשרוד את השניה הקרובה.

הוריתי לה לרדת על ארבע ולזחול מתחת לשולחן שלי במשרד. מעל שולחן זה היו ערמות של ניירת, מחשב וערמת חוזים שהיתי אמור לעבד ולהגיש לבוס. באותו יום החלטתי שהחלק שמתחת לשולחן צריך להתמלא באושר גדול. היא ישר נכנסה אל מתחת לשולחן. היא מכירה את המקום הצר הזה.

החלפתי אותה עם שפחתי כהסכם ג'נטלמני עם אדונה. "SEAMASTER" - כך את קוראת לי מותק ותתחילי להכניס לך טוב טוב לראש שאת הערב הזה אני מבטיח שלא תשכחי!ברור ?!" "כן אדוני".

השעה היתה כבר 18:00 ההצגה מתחילה בשעה 19:30 ואנחנו כהרגלנו תמיד מקדימים. "נו ממוש מה עושים? " נזכרתי שמתחת יש פסאג' ובו שתי חנויות סקס. יערה לא נבוכה מכלום אין לה אלוהים ובחלק מהדברים היא אף שמה אותי בכיס הקטן. " יאללה נכנסים" אמרתי ומשכתי אותה בידה פנימה.

גלקסיה רחוקה; בחורה אחת יפה וחסרת אונים, אחת אחרת לא פחות יפה, ומעט סדיסטית; שליטה נשית (ff-ית) עם קיק מד"בי.

"היום נעבוד שוב על ההליכה שלך." היא התחילה לרעוד, עננה שחורה נכנסה לתוך ליבה. היא זכרה את הפעם הקודמת, היא זכרה את הכאב, היא ידעה כמה הייתה קרובה אז להשתמש במילת הביטחון שלה. הוא ראה תגובתה ומייד חיבק אותה בזרועותיו: "זה בסדר, אני יודע שזה היה קשה אבל את מסוגלת. אל תדאגי."

שלחתי את ידי וחשתי שנגעתי בטעות בשדיה הרכים. שניה התמהמהתי מההלם והיא שאלה בקול מופתע ששון מה אתה עושה? בלי להתבלבל אמרתי לה "מעסה לך את החזה" היא התחילה לצחוק ואמרה: "תמיד אתה מעסה חזה לנשים במעלית?" "רק בהפסקות חשמל" עניתי לה.

זמן אחר מקום אחרת - פגישה ראשונה עם השפחה גוזפין

"אני יודעת שאתה אוהב את גוזפין אך אתה יודע שמהיום היא שלי. לכן מעכשיו הקשר שלכם יהיה רק באישורי והסכמתי ואני יחליט איך הוא יתנהל, לך קרא לה שתיכנס אלי ואתה תגיע לפה עוד שעה עם כל ציוד הרכיבה שלי"

לאט לאט אבל בתקיפות לחצתי על עורפה והכרחתי אותה לכרוע על בירכיה.
היא אמרה "ששון ואם מישהו יכנס לחדרך", נעלתי את הדלת ואמרתי לה שלא תפחד.

רכנתי אליה והסמכתי את פניי לפניה. נשימתי החופשיה ליטפה רכות את עורה. חייכתי.
"החיים שלך בידיי", לחשתי.

בחניכה הזו יש מעט מאוד סשנים. זו חניכה ארוכה וקשה. ואין בה כמעט עניינים כאלה שמתחילים והינם בעלי סוף. זה הכל ארוך מאוד וקשה מאוד. מצב סטטי של כניעות שנמשך חודשים.

על משפחה, גפילטע פיש, סאדו, ומה שביניהם.

היא צווחה שוב. כל גופה הרעיד מעוצמת המכה, מעוצמת החוויה. היא ניצבה על 4 על מיטתו. חנוטה. כמו פסל בדולח מרהיב.

מים, אמבטיה, שנורקל ומה שבינהם.