סיפורים

הוא ירד על ארבע וזחל אליי תוך שהוא רועד מקור עקב הרצפה הקפואה. הרמתי את מבטו אליי והבטתי עמוק לתוך עיניו. הוא בסך הכל ילד, ילד קטן ואבוד שצריך אותי יותר מכפי שהוא מוכן להודות בזה...

"על ברכייך, שפחה," הוא אמר אחרי שתמו הדיבורים, הקפה והסיגריה. התפשטתי לאיטי, מודעת מאוד לעיניו הסוקרות והבוחנות אותי. כרעתי על ברכיי בתנוחת ההמתנה הרגילה שלי, נזהרת מלהביט בו ישירות...

אי שם, במרתף אפלולי וקצת ישן, הוא רואה אותה שם. חדר המשחקים שלו. זירת השעשועים שלו. היא על הריצפה, רגליה מקופלות הצידה, נעלי העקב הגבוהות נוגעות לא נוגעות בריצפה. פיסת סאטן שחורה מכסה את עיניה. מרגישה כה חסרת אונים...

נגה הייתה אז צעירה יפה, שרצתה לעלות לארץ מבריטניה. אריק היה חייל, ששמח על ההזדמנות לצאת עם בחורה שכזו. "רציתי לדבר איתך על משהו," היא אמרה לו יום אחד, במפתיע. "טוב לי אתך, אבל משהו חסר"...

הכרנו בחטף, הייתי כבר להוטה לפגוש אותך. האם איך שדימיינתי אותך זה באמת אתה? ישבת רגוע, מדבר שוטף, יודע בדיוק מה רצונך. יושבת מולך, רועדת כולי. לא הקור שבחוץ הוא שמרעיד אותי, אלא הפחד ממה שיקרה...

טלפון. מעברו השני של הקו הוא נשמע די דומיננטי. דווקא הם, חשבתי לעצמי, כלבלבים כנועים וצייתנים המחכים בשקיקה לאחת שתשלוט ביד רמה. "במקום הקבוע," אמרתי וניתקתי, לא מותירה מקום לדו שיח או לדיון...

"בנות, תכירו, זה העבד שלי. הוא עושה כל מה שאני מצווה עליו." ההמולה בחדר המלא שככה בבת אחת. הרגשתי כיצד יותר מתריסר זוגות עיניים נשיות ננעצות בי ובוחנות אותי לפני ולפנים בסקרנות משועשעת מהולה בתאוותנות...

ביום רביעי קיבלתי ממנה מכתב ובו ההוראות. "סאבית יקרה שלי," היא כתבה, "ביום ראשון מגיע הרגע הגדול - הסשן הראשון שלך. תתכונני היטב לקראתי. ואל תפחדי, יקרה שלי. אני אטפל בך ואדאג שתהיי מאושרת..."

אדוני, רציתי לספר לך על התקופה הקשה שאני נמצאת בה כעת. חלק ממני רוצה לפנות אליך ישירות ולא מעל דפים אלו, אך במצב שאני נמצאת בו היום, אני לא מסוגלת לספר לך פנים מול פנים, לכן בחרתי בדרך זו...

יושבים בנינוחות זו בחיק זה. שמלתי החדשה מופשלת, כתפיות שמוטות מטה, חזה חשוף. אתה עירום, אך בגרביים. ידי שלוחה אל פטמתך, מסובבת, עד שתזעק. סוויץ'-ביץ' מלמדת אותך לכאוב. שיעור ראשון...

ריח נרות הפצ'ולי הכבויים מתערבב בריח הסיגריות. הבזק של זיכרון מציף אותי. גבו וישבנו החלקים והשריריים ספגו מאות הצלפות מהשוט המלכותי שלי, שזנבותיו טבלו בשמן עיסוי, אדמומיים ומבריקים מהשמן. כורע על ברכיו, ראשו בין ידיו, בתנוחת תפילה...

לא ראיתי אותו כבר חודשיים, כל אחד מאיתנו היה עסוק בענייניו: הוא בעבודה, אני בלימודים. תירוצים תירוצים. יצאתי מהעבודה במוצאי שבת וקיפצתי למונית הראשונה שנקרתה בדרכי. לאחר כחצי שעה נסיעה הגעתי לעיר שבה הוא גר. ולא, הוא לא ידע שאני באה...

היום הוא מביא לה מתנה. מסובב את המפתח בזהירות, נכנס בצעדים רחבים ושקטים. הוא מצליח להתקרב כמעט עד מרחק נגיעה לפני שהיא מבחינה שהוא שם, מסתובבת ומזנקת עליו בחיבוק. רק לרגע; מייד יורדת על ברכיה ומתרפקת על רגלו דקה ארוכה...

"אני רוצה להרגיש זיקוקים!" אמרה, משתוקקת. שכבתי לידה נבוך. אם אנסה לקשור אותה היא תזדעק ותברח, מכתימה אותי לעד בקלון של סוטה. ואם אבקש אותה לקשור אותי - היא תיגעל ממני ותרחם עלי. אני ארגיש כמו נער שנתפס מאונן ע"י אמו. מה הסיכוי שגם היא נמשכת לאותן פנטזיות? איך אוכל לדעת?

הכרנו באתר הכרויות רגיל. הוא סיפר לי שהוא לא מחפש קשר רגיל, אלא מישהי שתשפיל אותו ותיתן לו להעריץ את כפות רגליה. למרות שהגדיר את עצמו כעבד וכמוכן לכל, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה שיהיה ודאג לקבוע לי גבולות. אבל כללים נועדו בשביל לשבור אותם...

אמרת דברים שלא חשבת שתגידי לאיש, אמרת דברים שלא אמרת לעצמך עד כה, וזה יצא, קולח ושוטף, ללא היסוס כלל. זה עמד שם זמן רב, חיכה לצאת. כשניסיתי לאחוז בידך, לחבק, נסוגת לאחור. הבנתי, לא ניסיתי יותר, רק הקשבתי...

בוקר חמים ונעים של שבת. אני מתעוררת עם האנג אובר עצבני. פלאשים של זיכרונות קופצים לי מול העיניים. ריקודים, שתיה, קפיצות, סודות. ויש בי תחושה, קצת לא ברורה, של ציפייה להמשך...

היא יושבת מול מסך המחשב וכותבת עוד סיפור אירוטי, מסיימת שיחה עם "ההוא" באיי סי קיו. שוב כמהה למגעו, מתוסכלת בגללו, קצת כועסת. היא עוצמת את עיניה, מקשיבה למוסיקה שמתנגנת באוזניות, והמוזיקה ותאוות הבשרים הפרטית שלה מתחילות להתערבב...

בשעות שלאחר חצות, בשעות שהכי אהבנו, עם אור הנר המטפטף על גופך, והאנקות שאת משמיעה עם נגיעת השעווה החמה, גופך נע מצד לצד, מצפה לנגיעת החום הבאה ולא יודע היכן היא תפגע. מצפה, מוכנה בגו מתוח, מוכנה תמיד לאדונך...

המטרה: סנדלים כחולים חדשים, האמצעי: לדעת שמאחורי כל גבר שמוכר או קונה נעליים, יש אשה שיודעת מה היא רוצה...

היא אהבה את הרגעים האלו שבהם היא מחכה לו כפי שהורה לה באותו יום. כל פעם משהו קצת אחר, קצת משפיל, קצת יוצר ציפייה. הוא נכנס בחליפה שהוא לובש לעבודה, מכובד ומעונב, כאילו כל מה שקורה בבית זה רק פנטזיה לא מוגשמת...

פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר שהואפל באמצעות וילונות בד כבדים מעשה ידיך המוכשרות. מצאתי אותך בדיוק כמו שציפיתי: כורע על ארבע, לאור נרות, כשלצווארך קולר שחור בעל ניטים מחודדים ולחלצייך תחתוני חוטיני אדומים...

הבטתי בה במועדון, למעלה בחדר בו נערך סשן. בחור הצליף בבחורה לבושה במכנסי ג'ינס, אבל התמונה המעניינת הייתה היא, שהביטה, עומדת מאחוריהם באפלולית...

השעה היתה בסביבות עשר בלילה ואני ישבתי לי בביתי, צופה להנאתי בטלוויזיה ומתרווח על הכורסא, כשלפתע צילצל הטלפון. לא ידעתי מי זה כבר יכול להיות, עד שעל צג הטלפון הופיע "הגבירה"...

תום הלך ברחוב הליכה של סתם כשפתאום ראה אותה מולו. במבט לאחור הבין שלא היה בה שום פרט מדהים, אבל עובדה היא שלא יכל להסיר את עיניו ממנה. לכששמה לב שהוא בוהה בה סימנה לו לבוא אחריה. הוא לא יכל להתנגד גם לו רצה בכך...

ידינו נפגשו. תזוזת הכפות קפאה לשנייה בת אלף שנות חיים. ניצלתי את רגע המבוכה שלו ופניתי אליו בתנועת מחול. הצעתי לו לרקוד את הוואלס האחרון של חייו הנוכחיים... סיפורו של ערפד, המוצא את בן זוגו ומעניק לו חיי נצח

כמה חיכתה ליום הזה. יום חופש שלם רק איתו. מאז נפגשו לאחרונה, ערגה לו בכל שנייה של היום. אמר שיפגשו בדירה בתל אביב. דירה ריקה שעמדה להשכרה. וחיכתה כל כך. ערב לפני, התחיל הכל להתערבל...

יש משהו בסשנים בבית שמשאיר אותי באיזושהי שפיות בעייתית. אני לא מצליחה להתמסר לשפחה שבי או אפילו לסאב ספייס. אבל בפעם הזאת הרגשתי כל כך מסורה לתפקיד וכל כך עמוק בספייס, שאפילו לא הצלחתי להגיע להבחנות הללו...

ישבתי על הרצפה למרגלותיה. היא ישבה על המיטה רגליה בחיקי, מביטה בי מלמעלה. ליטפתי במבטי את עיניה האוהבות, והרגשתי שזכות היא לי להעריץ כך את פניה היפות, ללא הגבלה, ללא מורא...

הם עוקפים אותי בדהרה. אני מביט בחבורה שיושבת באוטו המצועצע ותוהה איזו מוטציה יצרה את היצור הקרוי "ערס אשכנזי": צפונבונים עם כובעי מצחיה הפוכים שמכסים את השיער המחומצן, זיפי זקן, סיגריה בזווית הפה ובגדים ממותגים...