סיפורים

יושבים בנינוחות זו בחיק זה. שמלתי החדשה מופשלת, כתפיות שמוטות מטה, חזה חשוף. אתה עירום, אך בגרביים. ידי שלוחה אל פטמתך, מסובבת, עד שתזעק. סוויץ'-ביץ' מלמדת אותך לכאוב. שיעור ראשון...

ריח נרות הפצ'ולי הכבויים מתערבב בריח הסיגריות. הבזק של זיכרון מציף אותי. גבו וישבנו החלקים והשריריים ספגו מאות הצלפות מהשוט המלכותי שלי, שזנבותיו טבלו בשמן עיסוי, אדמומיים ומבריקים מהשמן. כורע על ברכיו, ראשו בין ידיו, בתנוחת תפילה...

לא ראיתי אותו כבר חודשיים, כל אחד מאיתנו היה עסוק בענייניו: הוא בעבודה, אני בלימודים. תירוצים תירוצים. יצאתי מהעבודה במוצאי שבת וקיפצתי למונית הראשונה שנקרתה בדרכי. לאחר כחצי שעה נסיעה הגעתי לעיר שבה הוא גר. ולא, הוא לא ידע שאני באה...

היום הוא מביא לה מתנה. מסובב את המפתח בזהירות, נכנס בצעדים רחבים ושקטים. הוא מצליח להתקרב כמעט עד מרחק נגיעה לפני שהיא מבחינה שהוא שם, מסתובבת ומזנקת עליו בחיבוק. רק לרגע; מייד יורדת על ברכיה ומתרפקת על רגלו דקה ארוכה...

"אני רוצה להרגיש זיקוקים!" אמרה, משתוקקת. שכבתי לידה נבוך. אם אנסה לקשור אותה היא תזדעק ותברח, מכתימה אותי לעד בקלון של סוטה. ואם אבקש אותה לקשור אותי - היא תיגעל ממני ותרחם עלי. אני ארגיש כמו נער שנתפס מאונן ע"י אמו. מה הסיכוי שגם היא נמשכת לאותן פנטזיות? איך אוכל לדעת?

אמרת דברים שלא חשבת שתגידי לאיש, אמרת דברים שלא אמרת לעצמך עד כה, וזה יצא, קולח ושוטף, ללא היסוס כלל. זה עמד שם זמן רב, חיכה לצאת. כשניסיתי לאחוז בידך, לחבק, נסוגת לאחור. הבנתי, לא ניסיתי יותר, רק הקשבתי...

היא יושבת מול מסך המחשב וכותבת עוד סיפור אירוטי, מסיימת שיחה עם "ההוא" באיי סי קיו. שוב כמהה למגעו, מתוסכלת בגללו, קצת כועסת. היא עוצמת את עיניה, מקשיבה למוסיקה שמתנגנת באוזניות, והמוזיקה ותאוות הבשרים הפרטית שלה מתחילות להתערבב...

בשעות שלאחר חצות, בשעות שהכי אהבנו, עם אור הנר המטפטף על גופך, והאנקות שאת משמיעה עם נגיעת השעווה החמה, גופך נע מצד לצד, מצפה לנגיעת החום הבאה ולא יודע היכן היא תפגע. מצפה, מוכנה בגו מתוח, מוכנה תמיד לאדונך...

היא אהבה את הרגעים האלו שבהם היא מחכה לו כפי שהורה לה באותו יום. כל פעם משהו קצת אחר, קצת משפיל, קצת יוצר ציפייה. הוא נכנס בחליפה שהוא לובש לעבודה, מכובד ומעונב, כאילו כל מה שקורה בבית זה רק פנטזיה לא מוגשמת...

פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר שהואפל באמצעות וילונות בד כבדים מעשה ידיך המוכשרות. מצאתי אותך בדיוק כמו שציפיתי: כורע על ארבע, לאור נרות, כשלצווארך קולר שחור בעל ניטים מחודדים ולחלצייך תחתוני חוטיני אדומים...

הבטתי בה במועדון, למעלה בחדר בו נערך סשן. בחור הצליף בבחורה לבושה במכנסי ג'ינס, אבל התמונה המעניינת הייתה היא, שהביטה, עומדת מאחוריהם באפלולית...

תום הלך ברחוב הליכה של סתם כשפתאום ראה אותה מולו. במבט לאחור הבין שלא היה בה שום פרט מדהים, אבל עובדה היא שלא יכל להסיר את עיניו ממנה. לכששמה לב שהוא בוהה בה סימנה לו לבוא אחריה. הוא לא יכל להתנגד גם לו רצה בכך...

כמה חיכתה ליום הזה. יום חופש שלם רק איתו. מאז נפגשו לאחרונה, ערגה לו בכל שנייה של היום. אמר שיפגשו בדירה בתל אביב. דירה ריקה שעמדה להשכרה. וחיכתה כל כך. ערב לפני, התחיל הכל להתערבל...

יש משהו בסשנים בבית שמשאיר אותי באיזושהי שפיות בעייתית. אני לא מצליחה להתמסר לשפחה שבי או אפילו לסאב ספייס. אבל בפעם הזאת הרגשתי כל כך מסורה לתפקיד וכל כך עמוק בספייס, שאפילו לא הצלחתי להגיע להבחנות הללו...

ישבתי על הרצפה למרגלותיה. היא ישבה על המיטה רגליה בחיקי, מביטה בי מלמעלה. ליטפתי במבטי את עיניה האוהבות, והרגשתי שזכות היא לי להעריץ כך את פניה היפות, ללא הגבלה, ללא מורא...

הם עוקפים אותי בדהרה. אני מביט בחבורה שיושבת באוטו המצועצע ותוהה איזו מוטציה יצרה את היצור הקרוי "ערס אשכנזי": צפונבונים עם כובעי מצחיה הפוכים שמכסים את השיער המחומצן, זיפי זקן, סיגריה בזווית הפה ובגדים ממותגים...

צהריים. העיר שלה הומה. הולכת קצת אחריו, מבט חולמני בעיניים, חושבת כמה האנשים האלה, הפרצופים הלא מוכרים האלה שמתבוננים בה עכשיו במבט אטום, לא יודעים כלום, פשוט כלום...

הצעתי לו להצטרף אליהם. זה ישב לי בראש חזק, להצטרף לזוג, שולט ונשלטת. פנטזיה שכזו. עברו כמה ימים עד שקיבלתי את ההודעה, איפה להיות ומה ללבוש, ובעיקר מה לא, וגם הוראה מפורשת לשים כיסוי עיניים לפני שאני נכנסת לביתם...

לא מזמן התחלתי לעבוד בחברת היי טק גדולה. העבודה די משעממת אבל כבר בימי הראשונים שמתי לב לאחת העובדות. קוראים לה מירב, והיא בעצם ראש צוות. היא לא יפהפיה אבל היא מרשימה ושופעת בטחון עצמי, ויצא לה שם של קוטלת גברים...

נפרדת מיאיר, הרופא היהיר, וחולמת למצוא לי מישהו שיאהב אותי בשביל מי שאני, שיעריץ ויפנק אותי, יסגוד ויציית לי. אבל איך מוצאים בחור כזה? לפעמים אני מקנאה בהדס, שותפה שלי, הלסבית, שחוגגת את המיניות שלה בגלוי, בעוד שאנחנו עדיין מסתתרים מאחורי ניקים, ומסתירים את השוטים בארון...

כל השאלות שצפות ועולות, כל התשובות שאינן מספקות, אבל זה לא משנה דבר. כעת את כאן ואיתי, מצפה שאקח, שאלמד...

היא שכבה על המיטה, עירומה. ידיה ורגליה פרושות, כל קצה קשור בחבל אל רגל מיטה. עיניה מכוסות, פיה חסום בגאג, שיערה פזור על כיסוי המיטה האדמדם. איקס אנושי, רך, מפתה, נושם בקצב מהיר, מרוגש...

ישבנו אוחזים ידיים. בעצם לא היה מה לומר. כל כך הרבה שעות שיחה עברו. לילות של מילים, של שקט בין המשפטים, הכול כבר נאמר. הערב זה הזמן למבט, למגע, לחום...

היא נעצה בי מבט חודר, אך לא הייתה בו הזמנה, אלא איום. התכווצתי בתוכי. היא התקדמה אלי ודחקה אותי אחורה. נדמה כאילו הלכה וגדלה ואני הצטמקתי...

דניאל, אנסטסיה והלנה מוזמנים למסיבה בביתו של מר ג'וזף, והלנה מבינה כי יהיה זה ערב החשיפה שלה לקהילת הבדס"מ, כאשר אנסטסיה והיא ישמשו כמשרתות כשרק תכשיטיהן לעורן..

עומדת רועדת, ידי מחבקות עצמי במעיל החמים, המרופט והישן שלי. מנסה לשאוב ממנו חום שיפסיק את הרעידות. הן לא נעלמות. הן מבפנים, כמו התקף קריז. העיניים קמות אל הבית העולה בלהבות מולי. האש מפתה, ממגנטת. חומה הרחוק מכה בפניי הכמהות לחום...

היא כבר הבינה אותי עד כדי כך, שמבט אחד היה כמשפט שלם. הסברתי לה ללא הרף שהיודעים אינם מדברים ושהמדברים אינם יודעים. חרישית חרישית נכנסנו שוב בין כותלי היקב. הפעם היינו שם לבד. מבט אחד, והיא יורדת על ארבע...

אני יוצאת אל הסופר עם רשימת קניות וארנק, עוברת, מרחפת בין המדפים. טוב שהוא הכין רשימה, אני כולי כל כך דרוכה, כל כך מצפה, כל כך מסוקרנת לדעת מה הכין, שבטוח הייתי שוכחת לפחות חצי מהדברים שעל הפתק הצהוב. על הפתק הזה רשומים כל המצרכים לארוחת בוקר של יום פינוק...

"אתה יודע שאנחנו מוזמנים הערב למסיבת-פורים," אמרה אירה. "אני רוצה שתמדוד את התחפושת שלך." על המיטה היו מונחים מדי-שוטר. תוך מספר דקות מצאתי את עצמי בתוכם. הרגשה מוזרה אחזה בי, כאילו למדים הייתה אישיות משל עצמם...

הוא נכנס הביתה. מהמבט שלו אני יודעת ואני משפילה מבט ויורדת על ארבע, מרגישה צורך עצום להיות נמוכה ממנו, נחותה ממנו. אני מנשקת את נעליו ומניחה את מצחי על חרטום הנעל שלו, מחכה להוראות נוספות...