סיפורים

היא מנשקת אותו על הלחי. בגד הים שלו צף אי שם, נסחף הרחק מהם. "יש לך מגבת בחוף, אל תדאג, תוכל להתכסות שם", היא אומרת, והולכת ממנו. הוא רועד. הוא מסתכל על כל האנשים בחוף, נקודות קטנות, רחוקות מדי מכדי שיהיו להן עיניים. "זאת אומרת," אומרת דמותה המתרחקת, "אם תגיע מספיק מהר".

אם זה נשמע לך טיפשי שאני מתרגש מזיון בתחת, ועוד במסגרת משהו שנקרא EBF ואני לא בדיוק יודע מה הוא, שיבושם לך. אני מתרגש.

אני בשקט; היד שלה מתהדקת סביב הראש שלי, דוחפת אותו כמעט לתוך הקיר. אני אחד עם הקיר. הלוואי שהייתי טובע בתוך הקיר. הלחץ בתחת שלי נהיה יותר חריף - עוד אצבע. אני ממשיך לשתוק והיא מהדקת את היד סביב הגולגולת שלי. זה עוזר.
"ממה שאני מבין," אני אומר לילד, "אני עומד לקבל אגרוף בתחת".

ישבתי שם, עם הזין חצי שמוט, וחשבתי שכל מה שאני זוכר מהימים האחרונים זה החצי-כאב הזה של הזין שלי נלחץ על המתכת של הרוכסן של הג'ינס. הסכמתי עם עצמי שאני לא הולך להרגיש ככה יותר בחיים, ולמעשה פה טעיתי עוד יותר, ותיכף נגיע לזה. ועוד איך נגיע.

היא עומדת ליד החלון. היא מציתה סיגריה, וזה אומר לי שהיא יודעת שהיא מנצחת פה, ומכאן אני יודע שהיא הולכת לנצח פה. "אני רוצה מישהו שלא יבייש אותי במפגשים עם דומיות אחרות. אתה חושב שאתה מספיק מאולף כדי להיות במפגשים שלנו?" אני עושה כן עם הראש, וזאת כנראה טעות, כי היא מתחילה ללכת לקראתי, והיא נראית די עצבנית.

המחנה היה רוגע ושומם. איש לא הבחין בו חומק אל מגורי הקומיסר, שכיאה למעמדו הצליח לארגן לעצמו מבנה מט לנפול משלו, מבודד בשולי המחנה, אשר ודאי שימש פעם בית לאיכר זה או אחר. דרך החלון החסום בקרשים ובעיתונים המבשרים על ניצחונות בחזית הפינית לא בקע אור

אני אוהבת גלידה. תות, וניל, שוקולד, מנגו, אדוני. כל הטעמים.

נמנעתי מלשאול אותה לפרטים מזהים, שלה או שלו. לא בגלל השקפת עולם לגבי מגבלותיו של הנשלט לבקש בקשות מסוימות, אלא בגלל שאלמנט ההפתעה קוסם לי. היא נידבה מיוזמתה רק שני פרטים. על הערסל, "בדרך כלל תמצא אותי שרועה עליו בלאות", ועל החתול, "תיזהר, הוא שורט כל אחד שמתקרב אלי"

פוני חדשה נמצאת מתחתיי למרגלות הספה.ב אופקי. קערת הפופקורן על גבה השטוח והזין שלי קבור בתוך הפה שלה. פלג שחור קבור לה בחור בתחת ורעמת שיער כשל זנב פוני משתלתל מאחור. שני ענבלים קטנים מעוטרים תלויים על פטמותיה. כמו על בהמות.

בגלל הגבר ששכב כאן עכשיו, עירום – כך אני יודעת אף שאיני רואה, לא בדיוק ישן אבל כבר לא ער, יודע היטב שאני אגיע. "תיכנסי ותשכבי ותהיי שקטה. אני רוצה שאת תהיי שם כשאקום"

"זה לא באמת פוני!" קובעת גאיה. "הוא אפילו לא צוהל, כמו הסוסים אצל סבא שלי במושב". נועה מקרבת את פניה הקטנות אל הפוני ומצווה עליו "פוני, תצהל!" הפוני נשארת שותקת. "תצהל פוני!"

ממשיכים. הכל חדש. ארגז צעצועים שהוא בעצם ארגז כלים שהוא בעצם ארגז עזרים למשחק הזה שקוראים לו בדסמ. משחק או עולם שלם? נעים מאוד. שוט, קולר, פלאג, רצועה, ויברטור, שוט מסוג אחר. אני אדון. או מסטר. את זונה או שפחה או כלבה. מה שתבחרי

הוא פתח את הדלת. איך שהדליק את האורות הסתובב אליי, "תעצמי עיניים". הסתכלתי אליו במבט של "בחייך". הוא שם לי את היד שלו על העיניים, סגר את הדלת מאחורי והוביל אותי לסלון. הוא לחש לי באוזן "אל תיבהלי", ונתן לי לפתוח את העיניים

בכל פעם שאני חוזרת מהמפגשים שלנו אני מורידה את הבגדים ועומדת מול המראה, בוחנת את נשיקות האהבה שהשארת לי, משערת כמה זמן יקח לפצעים להחלים ועד כמה מהר אחזור מתחת לשוט שלך כדי שתעשי לי חדשים

אני כל כך מבינה אותך שנפצעת ואתה לא יכול לרוץ. גם אני מרגישה כמו נמר כלוא בכלוב, עכשיו עם הרצועה הזו שנמתחה לי בכף הרגל ואני בקושי יכולה ללכת. אז מה אתה עושה בדיוק? איפה אתה מוציא את כל המרץ העודף הזה

היא בשלה, עקשנית כתמיד, שמה לעצמה מטרה לשרוד את המתקפה הזו, ללא שום שמץ של הבעת חולשה.

השבוע הזה אנחנו צריכים להתעורר בשלוש בבוקר. ולהעמד בדום מתוח. עירומים לפני החדר של האדון דניאל

מעבירה את היד שלי על השיער שלו, קצוץ אבל מספיק ארוך כדי למשוך בו, אל הזיפים שלו והצוואר שלו, מעבירה את היד על השרירים המוקפדים של החזה והבטן שלו אל בין הרגליים

פעם אחת. תזכיר לי איך. תזכיר לי שאפשר גם. תתנתק, חתיכת חרא סאדיסטי שכמוך. תתנתק מכל אלמנט בסדמי שאתה חייב להשתמש בו לסשנים ולזיונים.

כבר לפני כמה שנים סיפרתי לו שאני "בקטע", שאני אוהבת את הסקס שלי קינקי וקשור למיטה, או לקיר. הוא הגיב באדישות, אמר שככה הוא הניח שאני אוהבת את זה והוסיף שבטח מתישהו גם הוא יכנס לזה, כדי לנסות. היינו צוחקים על זה מדי פעם, על איך שיום אחד הוא יקום בבוקר קשור למיטה כשאני גוהרת מעליו ומטפטפת על החזה שלו את "ליל כוכבים" עם שעווה. היינו חברים מאד טובים, מעולם לא חשבנו על זה ברצינות.

כבר מההתחלה הוא מצא חן בעיניה. היה נחמד להכיר מישהו בעולם האמיתי, לשם שינוי. הוא היה רגיל. הם עבדו יחד

הוא לארג' איתה. לחלוטין. את זה אפשר להבין: היא צעירה, היא חדשה בעסק, יש לה לב חלש, היא רגישה.
מה שבאמת לא מתקבל על הדעת זה החוצפה שלה. וכמה היא מרשה לעצמה. וכמה היא מסובבת אותו. ומנפנפת. ומתגרה

הוא שותה בירה ולא מציע לי. אחרי העשר דקות אני שואלת אותו בחיוך כזה, כי לא בא לי לעשות סצנה, "אני אחכה עוד הרבה"? והוא מסתכל עלי ואומר לי להתפשט. אני לא מבינה אם הוא רציני, כי הוא ממשיך להתעסק עם המחשב, אז אנחנו ממשיכים לשבת שם עוד כמה דקות

"לא יפה לנעוץ מבטים". הוא לוקח את כף המרק שלה ואוכל בעזרתה את הסופלה שלו, משאיר אותה עירומה שוב. היא מסדרת ואוספת את שיערה ואז רוכנת מעל הקערה, מוציאה לשון ונוגעת במרק החם

מי היה מאמין, הסופר הלאומי של ישראל גם בקטע. בספרו "שירה", בע"מ 113, מתאר ש"י עגנון מפגש של שליטה והצלפה בעברית המדהימה שלו

אתה לוחץ על המקש הירוק. לשרוף גשרים. אנרכיסט טירון שכמותך. הדבורה מאיה מבועתת. עשרים דקות אחרונות לשיעור והדבורה מאיה מזיעה כמלאת צוף. כמו אחת שעברה, כמו לפני חודשיים, אורגיית בוקאקי עם עשרים מסיימי קורס טיס. אם זה היה שיעור פתוח ולא שיעור רגיל של כיתה סגורה היה יכול להיות לה מזל. אבל אתה מכיר את השיעורים שהיא נותנת ובימי ראשון היא מלמדת בכיתה סגורה שיעור בחינוך מיני

זה פשוט הטריף אותי, המחשבה על זה. איך ילדה בת 18 יכולה להיות במצב שיש לה עבד קבוע, ובנוסף לזה היא עוד מחפשת בנונשאלאנט כזה גבר נוסף שירד לה מדי פעם?

הוא אסר עליה לירוק, לבלוע או להקיא את תכולת פיה. "עד שלא מורידים את המים בשירותים, מה שנכנס לאסלה נשאר באסלה", הסביר לה

מה נעשה היום, מאסטר? מדיקל? מחטים? אולי תצליף בי בשוט הגמלים שלך? כבר מזמן לא דיממתי כמו שצריך.
לא, שפחה. היום אנחנו נעשה משהו עמוק יותר, כואב יותר, ממשי יותר. הפעם, אני הולך לבדוק עד כמה אמיתית ההתמסרות שלך.

כן, היא שוב הייתה שם. הפעם הייתי חכם מספיק בכדי לא לשאול שאלות ולהבריח אותה ובעוד הפה שלה נע קדימה ואחורה על איברי. רק אמרתי "שלום" ידידותי, מעט מופתע